משחק לחנוכה חם ומשפחתי :)

אני אוהבת את חנוכה! זה חג שלא עובדים בו, לא לפני לא אחרי ולא בתוך, רק אוכלים דברים משמינים זכר לזה שניסו להרוג אותנו. כל פעם שניסו להרוג אותנו – אנחנו אוכלים. אני אוהבת את הגישה הזאת לחיים. 😀
בפוסט הקודם שאלתי אם יש למישהי רעיון לפרינטבל בשבילכן לחנוכה, משהו שיתאים למשפחה גרעינית למקרה שיהיה סגר.

אז נתתן לי כמה כיוונים מעניינים > וקשקשתי לי עם שבי החמודה מ"שבי רגע" על שת"פ כיפי > והכל ביחד התבשל למשחק מגניב וחוויתי!
כנסי לכאן כדי לקרוא על זה, ואפשר להוריד את המשחק מהכפתור פה למטה. ספרו לי איך היה!

(כן, ברור שאפשר להעביר לחברות!)

לחצי כאן להורדה

הקישור חסום לך? כתבי לי ואשלח לך בשמחה

כששירי כהן ציירה לי מה שביקשתי :)

יש אנשים שתמיד היה לי חלום לעבוד איתם.

את שירי כהן הכרתי בתחילה דרך הקומיקסים המתוקים שלה בעיתון ילדים. אהבתי נורא את האיורים הסופר-מקצועיים ועם זאת כל כך כיפיים ומשעשעים (ההבעות, הו, ההבעות של הדמויות של שירי תמיד גומרות עליי) ועקבתי אחריהם בתשומת לב.
מאוחר יותר כשלמדתי איור והביאו אותה להרצאת אורח – גיליתי שהיא בנאדם מצחיק גם במציאות,
ושמחתי לגלות אותה גם בפרוג. תמיד כותבת תגובות נעימות ומפרגנות, ותורמת את דעותיה המעניינות לעצמאיות / מאיירות / סתם נשים מכל הצבעים בכל נושא שהוא.

ויום אחד שירי פנתה אליי בבקשה לעצב לה מודעה לקורס האיור המגניב שלה. הבעיה היא שהיא עשתה את זה קצת לפני שעברתי דירה. התבאסתי על פספוס ההזדמנות אבל נאלצתי לדחות אותה.

אחרי כמה ימים שירי חזרה אליי וכתבה שהיא מעדיפה לחכות שאירגע מהמעבר (האמת, לא נראה לי שהיא שיערה כמה זמן זה ייקח) כדי שאעצב לה את המודעה.

לקח לי דיי הרבה זמן להירגע. המעבר היה מסורבל משחשבתי, וחוץ מהכל חיכיתי המון זמן לטכנאי כושל של בזק שיבוא לחבר לי אינטרנט! מה זה שבשנת 2020 צריך לחכות שבועיים וחצי לטכנאי? ונתעלם מהעובדה שגם אחרי בואו של המושיע לא היתה גאולה שלמה. הרשת עדיין קטועה ולא מתפקדת באופן רציף.

אם כבר הזכרתי את המעבר אני חייבת לציין שכל הבלגן לפחות שווה. נורא מרגש לעבור מיחידה צפופה ומכוערת לדירה גדולה ומוארת. ו – היי! יש לי אפילו חדר עבודה מסודר ומשמח.
(על הקירות עוד יהיו תמונות יום אחד, אל תאבדו תקווה)

לענייננו.

התחלתי מלשוטט בדף הנחיתה של הקורס ובדליית שורות חיוניות מתוכו (שירי טענה שהוא עמוס וארוך כי היא כתבה אותו בעצמה "ואני לא יודעת לשתוק" כלשונה הזהב.)

אז חיפשתי את משפטי המפתח הכי חשובים שחייבים להופיע במודעת פרינט, שיבצתי אותם בדף, וניסיתי לחשוב איזה ויזואל יהיה מתאים פה.

ניסיתי להיעזר באיורים קיימים של שירי אבל אף אחד מהם לא התלבש על המודעה כמו שצריך. שירי הציעה לאייר משהו במיוחד – רק שאגיד מה, ואני התרגשתי נורא. פתאום הבנתי מה מרגישים האחיינים שלי כשאני שואלת אותם: "מה אתם רוצים שנצייר לכם?"

ביקשתי משירי לאייר ילדון חמוד שנשען על חלון עם מכחולים ביד – כי אהבתי את הביטוי "חלון פתוח" ששירי נתנה לקורס הזה. קשקשתי לה סקיצה מהירה של איך אני מדמיינת את הפוזה. אחרי כמה שעות נחת אצלי איור יפהפה, צבעוני ומתוק. תודו שזה השתפר מהסקיצה שלי 😊

המודעה עברה לעיצוב מעמיק יותר, הצבעים נדגמו מתוך האיור. שירי אהבה את הכיוון – זה הזמן להעלות לפרוג לבקש את חכמת ההמונים.

קיבלתי כמה עצות חכמות שהקפיצו את המראה באופן כללי, ועזרו לנסח את הטקסטים קצר וברור יותר.

החלטנו להוסיף איורים קטנים שיעזרו לשבור קצת את החלק התחתון מרובה המלל,
וקולגות של שירי ביקשו ממנה לשדרג את גווני האיור לצבעים יותר חיים ורוויים. צודקות.

תיקונים קטנים, שיפוצים פה ושם, עוד דיוקים בטקסט ובטיפוגרפיה – טאדדדםםםם! המודעה מוכנה, והיא ברוך השם כיפית ומגניבה בדיוק כמו הקורס.

(לא נרשמתי אליו, אבל שמעתי מאמהות מרוצות שהילדים עפים עליו חבל על הזמן. לא רק על הקורס אלא גם על התגובות המפרגנות והחמות שהם מקבלים משירי.)

הנה דף הנחיתה של הקורס

(ואני לא מקבלת אחוזים משירי. שירי, אולי תשקלי את זה שוב?)

מה קורה ללוגו אחרי חמש שנים?

את הלוגו המקורי של סטודיו סולו עיצבתי לפני חמש שנים. הייתי אז גרפיקאית טרייה ומתלהבת שנורא התרגשה מכל עבודונת, והיה לי כיף לעצב אותו.
חפצי ניסתה אז לפתוח סטודיו משלה ללימודי כלי, ונזקקה ללוגו ולמודעה. השם, הפונט, הצורה והצבעוניות נבחרו בלי הרבה מחשבה מעמיקה ובלי תהליך מיתוג מקצועי. התוצאה היתה לוגו חביב וזורם. נחמד בשביל מתחילה.

את המודעה אני מתפדחת להציג כאן. יש גבול.
בסופו של דבר רעיון הסטודיו נגנז מכל מיני סיבות לאחר תקופה קצרה, והלוגו כמעט לא בא לידי שימוש.
חמש שנים עברו, וחפצי החליטה לצאת לדרך עצמאית לגמריי ולפתוח את הסטודיו שוב, הפעם במתכונת מורחבת יותר שכוללת גם קורסים דיגיטליים, ואבחון שהיא פיתחה לילדים שרוצים לנגן אבל לא יודעים על מה. (נשמע מוכר..?)


היא פנתה אליי כדי לעשות התאמות ללוגו הישן, בתור התחלה. סיפרה לי קצת על הגרסה החדשה של הסטודיו, מי קהל היעד שלה הפעם (גם בנות ונשים, לא רק ילדים/דות) ומה היא רוצה לשדר. את השם השארנו – הוא קצר, קליט, זכיר ומצלצל היטב.


התלבטתי לגבי הצבעוניות. שחור-צהוב זה שילוב שאהוב עליי מאד. בפעם הקודמת הוא נבחר בלי מחשבה, אבל עכשיו הוא דוקא הרגיש מתאים. הוא משדר תחכום ומתכתב עם הקטע הדיגיטלי שהתחדש בסטודיו, ועם הפנייה לקהל היעד המבוגר יותר.
אבל בכל זאת ניסיתי צבעוניות שונה, שתשדר כיף ויצירה.

אבל נראה שזה לוקח מידי לאזור הילדותי, מה שלא נכון במקרה הזה.
הנה, הלוגו מתחיל לקבל לוק טרנדי ומשודרג:

אחרי עוד כמה עשרות ניסיונות והתייעצויות עם כמה אנשים מוכשרים
הצבעוניות חזרה לשחור-צהוב, הפעם מתוך בחירה מפוכחת ולא אקראית 😊
התוים הוסרו כי הם מכבידים על הלוגו. הושארה רק החמשה.
הסלוגן שונה ל"פשוט לנגן" – לבקשת חפצי, שרצתה שיהיה ברור עד כמה זה קל ופשוט לנגן בגישה הנכונה. שזה לא משהו רחוק ובלתי מושג…

ו – טאדםםםם!! יש לנו לוגו!

אללה, הלוגו סגור – ממשיכים הלאה.
הילדון החמוד הזה נבחר לשמש פרזנטור לסטודיו (הוא ואחיו מככבים לאורך כל האבחון)

טעימה קטנה מדפי האבחון (לא את כל הסודות אפשר לגלות..)

היה לי ממש כיף לעשות את השדרוג הזה. חפצי זרמה עם העבודה והיתה לקוחה ממושמעת ונחמדה 🙂

יש לכם ילד מוסיקלי ומעניין אתכם לשמוע על האבחון?

דברו עם חפצי: studiosolo20@gmail.com

פרטים נוספים על הקורס נמצאים כאן

יומן התפתחות, ספר הברקות – מאיפה זה התחיל?

כבר בערך שנה אני חולמת להפיק יומן התפתחות מגניב ומושקע.

את הרעיון העלו באוזניי הרבה אמהות, אבל הייתי עסוקה עם יומן סופר-מאם ועם היומן לאמא שבדרך, ולכן לא ממש התעניינתי בקטע הזה.

אבל אחרי שנולד הדיקטטור העליז שלי, התחלתי לחפש רעיונות ליומני התפתחות מגניבים. רציתי כמובן ליצור בעצמי ולא לקנות יומן מוכן שצריך להכניס בו את התמונות, ובדרך כלל מתאפיין בעיצוב מזעזע.

משיחות עם אמהות נוספות שמעתי שגם הן היו חולמות על איזשהו יומן פרקטי, יפה ומעוצב, ושאיכשהו לא ישכחו למלא אותו… 
עם כל ילד הן מתכננות לעשות את זה – אבל בסוף זה לא קורה כמובן. התמונות נשארות במחשב ,ושלבי ההתפתחות – בזיכרון הקצת-חלוד של אמא…

חשבתי בהתחלה למכור מן ערכות-עיצוב-אלבום כאלו,
שיכללו אלבום, מדבקות עם כיתובים חמודים וכל מיני פיצ'יפקעס לעיצוב,
ואז אפשר לרכוש את זה כמתנה ליולדת, או אמהות לעצמן, וכל אמא תעצב בעצמה אלבום לאט לאט.
אבל ירדתי מזה. לא מעשי מהרבה סיבות.
לאיזה אמא לעולל בן חודשיים יש זמן לשבת לגזור מדבקות, להדפיס תמונות..

אחרי שפיציק שלי נולד מידי פעם חזרתי לרעיון ההוא,
וניסיתי לחשוב איך אני יוצרת לו אלבום מהמם ביופיו בלי להשתגע, ושישלב גם ציוני דרך חשובים בהתפתחות שלו.
מתישהו בסביבות גיל שלושה חודשים הבריק לי רעיון: אלבום שנבנה בכל פעם קצת!

בניתי לי תבנית נוחה לעבודה, ומידי כמה שבועות אני יושבת להכניס תמונות מהזמן האחרון, להוסיף כיתובים מצחיקים, ולכתוב בחשיבות רבה "התהפכתי מהבטן לגב בגיל ארבעה חודשים" וכן על זו הדרך. בגיל שנה אדפיס לו את האלבום הסופי, ומעכשיו אני אומרת לכם שהוא עוצר נשימה 🙂


חשבתי כמה פעמים איך אני יכולה להעיף את הרעיון הזה שיתאים לעוד אמהות, ולא עלה לי שום כיוון.
אז השלמתי עם זה שרק לפיציק שלי יהיה האלבום הכי יפה במזרח התיכון וזהו.

לפני שבועיים קשקשנו לנו במייל, @פריידי הצלמת האלופה ואני. כבר מזמן תכננו לעשות יחד איזה שת"פ ולא ממש ידענו מה. ואז פריידי העלתה שוב את הרעיון של יומן התפתחות.

מכירות את זה שאתן סתם מדברות עם מישהי על משהו, ומתוך הקשקושים מתבהר הרעיון?
חשבנו ביחד על כל מיני כיוונים לביצוע של יומן התפתחות, התגבש לי כיוון מסוים,
ועוד כמה דקות של דיסקוסים עם אנשים נוספים הניבו את התוצר הבא 🙂

יומן ההתפתחות (שמו בישראל: בייבי-סטפס) פונה לאמהות בסוף הריון / שילדו בחודשים האחרונים.
הן נרשמות. בוחרות עיצוב וצבעים. כותבות לי את תאריך הלידה והשם של הנסיך או הבובה.

כל חודש הן מקבלות למייל תזכורת לעדכן מה הילד שלהן למד לעשות בחודש האחרון
ושולחות תמונות עדכניות. אני משלבת אותן באלבום – ומידי פעם שולחת טעימה.
בצורה הזו הן לא צריכות להשקיע בזה מעבר לכמה דקות כל חודש. בלי לקנות אלבום מוכן ולהשקיע עוד על הדפסת תמונות, בלי לזכור למלא ולכתוב, ובלי נקיפות מצפון של למה-לא-כתבתי-כלום-עוד-יחשבו-שהילד-שלי-יודע-רק-לחייך-ותו-לא. 
ביום ההולדת של גיל שנה היומן מוכן! מקבלים אותו מודפס ומהמם. 

העליתי את הרעיון לפרוג וקיבלתי שני סוגים עיקריים של תגובות:

  1. יופי של רעיון
  2. אבל תעשי גם לגילאים יותר גדולים, שמתחילים לדבר!

ביקשו כל כך יפה, מי יכול לסרב?
בעיקרון אני מציעה למכירה באתר שלי יומני הברקות חמודים עם התמונה של הילד על הכריכה – בלי תוכן. כלומר מדובר בספרון ריק שהאמא ממלאת בעצמה. אבל מתברר שהבעיה העיקרית היא שפשוט שוכחים לשבת ולכתוב.

אז הנה הפתרון שלי: תזכורת כל חודש למייל!
אמא כותבת אליי את ההברקות האחרונות – ואני משלבת אותן בספרון מעוצב ומגניב. אחרי שנה – מדפיסים אותו.
מי ביקש הברקה ולא קיבל?

כאן יש עוד פרטים על זה

היה לי ממש כיף ליצור את שני המוצרים האלה. קודם כל כי הם קרובים לליבי עכשיו…
ודבר שני – כי חלמתי על היומני התפתחות האלה הרבה זמן ולא זז כלום, ופתאום תוך שבוע הכל עומד בס"ד 🙂

יש כיף מיוחד בלהגשים חלומות שנחלמו הרבה זמן.

איך יצרתי ספר על סבא וסבתא שלי תוך (בערך) שבוע

מתרגשת לשתף בפרויקט משפחתי מיוחד שהתחיל ממש מזמן.

לפני שנתיים או שלוש ראיתי פרסום של חוגי כתיבה יוצרת
שמציעים לאנשים ליצור ספר סיפורים לנכדים על הסבא והסבתא.
הרעיון היה נשמע לי מגניב, תייקתי אותו במוח,
וחשבתי שיום אחד נעשה במשפחה דבר כזה. אולי לקראת יום האזכרה.

איפשהו בתחילת החורף שעבר
פנה אליי לקוח שרצה ליצור אלבום ביוגרפי לסבתא, ליומולדת תשעים.
נזכרתי ברעיון ההוא שראיתי, וחשבתי שאולי הגיע הזמן לנער ממנו את האבק.

פניתי לאחת מדודותיי המרובות, אחת שידועה בכתיבה היפה שלה
ושבנוסף היא גם גננת קרוב לשלושים שנה,
והצעתי לה – את תכתבי, אני אאייר ואעצב,
וביחד נוציא ספר לנכדים הצעירים ולנינים, שלא הכירו את סבא וסבתא.

הסבים שלי היו אנשים מיוחדים, שבאמת פספוס לא להכיר אותם.

הם עלו ארצה מאיראן אחרי קום המדינה, וגידלו כאן עשרה ילדים בעוני ובקשיים.
סבתא למדה קרוא וכתוב רק אחרי שהילדים גדלו. זה היה חלום בן שנים שהיא כל כך התרגשה להגשים אותו – להתפלל בעצמה מהסידור, לקרוא לבד תהילים –
ולא להתפלל רק בעל פה. (למרות שכל התפילות היו שגורות על פיה עוד לפני כן.
היא היתה הולכת להתפלל בציבור כמעט את כל התפילות, גם כשהילדים שלה היו קטנים)

כל הנכדים זוכרים מסבא את אותו הדבר:
סבא קורא שניים מקרא ביום שישי, ולא עוצר באמצע בחיים – בחיים! גם לא רק בשביל להנהן לשלום למישהו שנכנס לביקור.
סבא לומד זוהר באותה מנגינה עשרות שנים.
סבא קורא את כל חמשת חומשי תורה ברצף במשך כל חג הסוכות, כדי שגם הוא יזכה לסיים את התורה ולרקוד עם כולם בשמחת תורה.

אלו היו סבא וסבתא שלי. סבתא עבדה בניקיון. סבא היה פועל בנין. אנשים פשוטים. אנשים מורמים מעם.
הייתי חייבת ליצור משהו שיסביר לדור הצעיר במשפחה מי הם היו.

דודה שלי התגייסה בשמחה למשימה וכתבה את הטקסטים, ואני התחלתי לעצב.
ההתחלה היתה צולעת. עיצבתי דף פה, דף שם – אבל בגדול התקשיתי למצוא לזה זמן בין כל המטלות הדחופות. האזכרה נראתה רחוקה מאד, וזה נדחה משבוע לשבוע.

לפני חודש היא שאלה מה קורה עם זה. האזכרה מתקרבת, יהיה משהו?
אמרתי לה שלצערי לא. אני לא רואה את עצמי מספיקה להגיע גם לזה. הייתי עמוסה עד מעל הראש עם עיצוב מגזין הפסקת קפה ועם עוד שלל עבודות קטנות – לאיפה אכניס עכשיו עוד עיצוב של ספרון?

מה גם שתכננו שנעשה ספר שלם סביב מעגל השנה, ובפועל היא כתבה רק שלושה פרקים.
היה נראה לי חבל להוציא סתם ספרון קטן במקום הדבר האמיתי.

אבל כנראה שלסבתא שלי כן מגיע – ופתאום התפנה לי זמן. לקוחה אחת נעלמה, עוד שתיים דחו את התוכניות לאחרי בין הזמנים, ואני מצאתי את עצמי מעמידה ספר תוך שבוע.

דודה שלי כתבה פרק נוסף כדי לעבות קצת את העניינים – עיצוב, תמונות (ויתרנו על איורים מקוריים מחוסר זמן כבר הרבה לפני..) עריכה לשונית, ניקוד, עימוד – ויש לנו ספרון.

בשבוע שעבר היתה האזכרה של סבתא – חמש עשרה שנה עברו מפטירתה.
מרגישה שהיתה לי זכות ליצור את הדבר המיוחד הזה. לקחת חלק בשימור הזיכרונות הקטנים-גדולים האלו.

מי אוהבת שבתות חורף?

אין כמו שבת חורפית!
למרות שאני לא ממש משתגעת על גשם (ובמילים אחרות, ממש לא משתגעת על גשם) ועל חורף וקור ואפור ומעילים וכל זה –  שבתות חורף הן הפייבוריט שלי. השילוב הזה של  ליל שבת ארוך, גשם בחוץ וספר טוב – הוא שילוב מנצח. ואם יש פופקורן טרי ליד, בכלל תותים.
הקושי בסיפור הזה הוא כמובן השבת שנכנסת כל כך מוקדםםםם. ההתארגנות והלחץ וכל ההכנות שצריכות להתחיל מאמצע השבוע, כדי שנספיק הכל כולל הפופקורן.

כדי להקל על המעבר הזה שתמיד מכה אותנו בהלם בשבת החורף הראשונה של העונה, אני משתפת אתכן לוח שהכנתי במקור לעצמי (ושדרגתי קצת כדי שיתאים לכל משפחה) 
כמו שאתן רואות – הוא סט של לוח התכנון השבועי, כי לא יכול להיות שיהיה לנו לוח כל שבוע ורק השבת תקופח. 😜
מוזמנות להוריד, להדפיס ולהשתמש בכיף. וכן, אפשר להעביר בשמחה לחברות ולכל מי שזה עשוי לעזור לה. ספרו לי אחר כך אם זה עזר לכן להכניס שבת קצת יותר ברוגע. 

לחצי כאן להורדה

הקישור חסום לך? כתבי לי ואשלח לך בשמחה