אבנים עם לב ❤

האמת שלא צפיתי את רמות ההתלהבות שיהיו סביב הפוסט הקודם שכתבתי.
לא חשבתי שמדובר בבשורה כל כך גדולה,
אבל מתברר שנשים אהבו את הרעיונות, שאבו השראה, והפציצו (איזה כיף! תמשיכו! שאדע שלא דיברתי לקירות!)
בהמוני תגובות משמחות. אולי הפוסט הכי מוגב שהיה לי אי פעם.
(יש מילה כזו, מוגב? אם לא, כרגע המצאתי אותה. תתמודדו.)

אז אם אתן כל כך אוהבות שיתופים כאלו של דברים פשוטים, שכל אחת יכולה לעשות בעצמה בבית,
ולהוסיף חיוך ואור בעינים לדברים קטנים ושגרתיים – בואו נלך על זה!

הריני מתכבדת לפתוח בזאת סדרת פוסטים קצרים וכיפים של השראה ו DIY
רגע, צריך שם. איך אני אוהבת לתת שמות מפוצצים לדברים.

אז קבלו את *תופים תופים*
סוכריות מנטה!

בכל פוסט אציג רעיון אחד קל – נגיש – זמין – ושלא מיועד רק לבעלות ידיים ימניות.

יצא לי לספר לכן שהידיים שלי לא תמיד ימניות? בניגוד למה שנראה, אני לא יודעת לתפור, בכלל. בקושי כפתורים.
בשיעורי מלאכה ביסודי סבלתי נוראות. קישוט סוכה גמור הבאתי הביתה אולי פעמיים.
ניסיתי פעם לסרוג וזה הרגיש לי כמו מתמטיקה.

אנשים תמיד נורא מופתעים לשמוע את זה, כי – מה, את מאיירת, את חייבת להיות מוכשרת בכל התחומים הנושקים.
אז לא, זה לא תמיד בא בחבילה. חבל לי, טוב לתופרת שמתפרנסת מכל הכפתורים והמכפלות שלי היטב. 😊

את הסדרה החגיגית שלנו נפתח במשהו שאני נורא אוהבת: ציור על אבנים.
ולפני שאתן בוכות שאמרתי שזה גם למי שלא יודעת לצייר – באמת לא חייבים לדעת לצייר.
אם כן יודעים יש יותר אפשרויות, ברור,
אבל אביא פה דוגמאות בכמה רמות קושי, וכל אחת תיקח מה שמתאים ליכולותיה.

מה אפשר ליצור מאבנים?
המון דברים יפים!
אבנים הן דבר יפהפה כמחזיק מפתחות.
אפשר לקשט איתן כל מיני פינות קטנות בבית, או למלא בהן כלים שקופים,
או להדביק מאחור מגנט חזק ולהצמיד למקרר.
וכל אחת מהאפשרויות הללו – היא מתנה סופר ייחודית ואישית שאפשר לתת למישהי שאתן ממש אוהבות.
(למישהי שאתן פחות אוהבות, אל תכינו מתנה. תקנו.
זמן, תשומת לב ועבודת כפיים אנחנו משקיעים רק ביקרים לנו.)

הארה קטנה:
אם אתן רוצות ליצור מחזיק מפתחות, עדיף קודם לנסות לחורר את האבן עם מקדח דק-דק,
ורק אם היא תתחורר יפה ולא תישבר בדרך – תמשיכו ותציירו.
את זאת אני כותבת מניסיוני העגום על אבנים שעבדתי עליהן קשות, ובחירור הן נשברו.
טרם עליתי על דרך שמחזיקה לאורך זמן, שבעזרתה ניתן ליצור מחזיק בלי חירור.
אם מישהי מכירה, אשמח שתכתוב לי ואשתף עם כולן.

איפה מוצאים אבנים מתאימות?
בעיקר בחופי ים, ליד נחלים וכאלה. ולפעמים גם סתם ברחוב אפשר למצוא אבנים יפות.
ככל שהאבן תהיה חלקה יותר, כך קל יותר לצייר עליה.

אבן שהכנתי מתנה לחברה חובבת מיניונים

איך ובמה צובעים?
אפשר צבעי מים, אפשר צבעי אקריליק, אבל אם אין לכן לא את זה ולא את זה –
גם לורדים וטושים יעשו את העבודה.
אחרי שהצבע מתייבש לחלוטין (פרגנו לו כמה זמן שהוא צריך, אחרת זה יימרח והלך על האבן)
מצפים אותה בשכבה עבה של לק שקוף. או אם יש לכן לכה שקופה, אפילו יותר טוב.

כמו בפוסט הקודם, אני שמה כאן רק תמונות ממש טובות שליקטתי מהפינטרסט, או אבנים שיצרתי בעצמי.
הפינטרסט מוצף בעוד המוני דוגמאות קלות יותר ופחות, תחפרו ותחפשו מה שמתאים לכן. הנה קישור.

תראו כמה קל! ולא צריך לצייר או להמציא לבד. תרגישו נוח להעתיק אחד על אחד.
אפילו פיקאסו אמר "אמן טוב מעתיק, אמן מעולה גונב" 😊

מאז שגיליתי את הרעיון המגניב הזה, התחלתי לצייר אבנים כמתנה לחברות ובנות משפחה.
בפעם המי יודע כמה גיליתי שאנשים מחפשים דבר אחד: תשומת לב אישית. הידיעה שמישהו עשה במיוחד בשבילם משהו.
אם נמדוד את המחזיק הזה בכסף, הוא לא שווה הרבה. לאבן עצמה אין ערך, המחזיק עולה בערך עשרים אגורות, והלק כנ"ל.
הדבר היחיד שאולי אפשר לתמחר פה זה העבודה. אבל למי אכפת מכסף כשבנאדם מקבל אבן כמו זאת:

בקיצור, צאו לרחובות או סעו לים (הייתן פעם בים בחורף? אם לא, זה הזמן לנסות משהו חדש)
תאספו אבנים ויאללה לעבודה. שלחו לי תוצרים יפים שהכנתן!

למי אכפת ממחירי החד פעמי, כשיש לנו אלטרנטיבה כזאת מהממת?

אם יש פה מי שעדיין אוכל את הלב על מחירי החד"פ, הגיע הזמן לגאול אותו מיסוריו.
תקשיבו, חד פעמי זה פאסה. זה פשוט, זה עלוב, זה מוזנח. בואו ונעשה לנו כלים מהממים, הכי אישים וייחודיים שיש.

כמה פשוט וכמה יפה

מה צריך?

* כלי חרסינה או כלי זכוכית חלקים, פשוטים וזולים, כאלה שקונים ברשתות הסטוק בכמה שקלים. מי שמזדמנת לאיקאה, הכלים שלהם יפהפיים ומעולים למשימה העומדת בפנינו. כדאי לפרגן לעצמכם את הכלים שבהם השתמשתם עד היום בעיקר בחד פעמי. זה הזמן למצוא ספל קפה מושלם שיחליף את כוסות הקרטון העלובות, צלחות חמודות לארוחת ערב, קעריות לקורנפלקס, וכולי.

  • טוש פורצלן.
    מהו אותו טוש פורצלן? זה לורד מיוחד שמגיע בכמה עוביים וצבעים
    מציירים איתו על חרסינה/זכוכית/פורצלן, אופים בתנור הביתי – והצבע לא יורד. פמפמפלללם!
    משיגים אותו בכל חנות יצירה, והוא עולה בערך עשרה שקלים ליחידה. יש בהמון צבעים, כמובן,
    אבל אני מוצאת את השחור הדק הכי קלאסי ויפה.

אפשר ליצור סטים של כלים!

אז מה עושים, בעצם?
יש כמה אפשרויות, ו – היי, לא לברוח! לא צריך לדעת לצייר בכלל!

אפשרות א': לשרטט באופן חופשי מה שרוצים. יש מלא דוגמאות מגניבות בפינטרסט.
פיזרתי כאן כמה כמה מהיפות ביותר שמצאתי.

אפשרות ב': להדפיס מהמחשב את הטקסט או האיור, ולהעתיק.

תוספת פשוטה לשדרוג סט אנמי ומשעמם

איך מעתיקים?

אם זה כלי שקוף:
מדפיסים כרגיל, מדביקים על הצד הפנימי ומציירים על הצד החיצוני.

אם זה כלי לבן: (תתרכזו. זה נשמע מסובך, זה לא.)

  1. מדפיסים מהמחשב בכתב ראי את האיור/כיתוב המבוקש
  2. עוברים על הקוים עם עיפרון רך (למשל, עפרונות שבקצה שלהם כתוב B-משהו. B6. עפרונות קשים שמיועדים לכתיבה מסומנים ב H.)
  3. הופכים את הדף, ומצמידים אותו עם הפנים כלפי מטה על הכלי.
  4. מקשקשים עליו בעיפרון היטב (על הצד הלא מצויר, כן? הצד המצויר כעת לא גלוי לעין)
  5. תורידו את הדף – טאדםםם! הציור עבר לכלי. עכשיו אפשר לקחת את הטוש ולצייר מעליו בקוים מדויקים.

בספלים שימו לב לא לצייר קרוב מידי לשוליים, היכן שהשפתיים נוגעות,
ובצלחות/קעריות – לא בצד הפנימי במרכז, ליד האוכל.

יצא קשקוש או טעות? אפשר לתקן בקלות עם קיסם אוזניים טבול בטיפונת טרפנטין.
כל עוד לא אפית – הכל הפיך!
הוראות האפיה כתובות על הטוש. בדרך כלל זה 20-30 דקות בחום של 160.
כשמדיחים כלים, תיזהרו לא לשפשף חזק מעל הכיתוב. אבל גם אם זה קצת יתקלף עם הזמן, קל מאד לתחזק את זה שוב.

איזה מהמם! זה עם לק אדום וירוק. אישית לא ניסיתי עדיין, אבל זה לא נראה מסובך בכלל.

איזה עוד דברים מגניבים אפשר לעשות עם הרעיון הזה?
אפשר להכין לאנשים (טוב, לנשים) מתנות!
יש למישהו יומולדת בקרוב? יום נישואים? יום האם החורגת?
הנה לכם רעיון למתנה הורסת שתעלה לכם כמה שקלים וכמה דקות.
ליצור מתנה בעשר אצבעות זו לא זכות ששמורה רק לאומניות. כל אחת יכולה.
הכי כיף בעולם זה לתת מתנה שיצרת לבד. אנשים מתרגשים מזה נורא.

דחפו בפנים כמה שוקולדים, תעטפו בצלופן, ויסגדו לכן לשארית חייכן.

ספל שהכנתי כמתנה לתולעת ספרים

אפשר לעשות את זה כפעילות לקבוצת חברות / מסיבת רווקות / יומולדת!

כל אחת מציירת כלי אחד, ולוקחת הביתה / נותנת כמתנה לכלה המאושרת.

ועכשיו, אם תסלחו לי, אני זזה להכין לי משהו לשתות 😎
זה הספל שלי כבר חמש שנים. אציו קפה!

אז כמה באמת עולה לוגו?

[מאמר שפרסמתי בפורום נשים של פרוג. מעלה אותו לכאן לטובת כל מי שלא נמצאת שם:) ]

בואו נשים את הדברים על השולחן.
אין למעצבים איזה קטלוג מחירים כזה,
שהם פותחים בארשת חשיבות, מדפדפים בו ושולפים מחיר מדויק.

בואו נחזור שניה אחורה, לא נראה לי שהבנתם מה נפלתי עליכם על הבוקר.
אוקיי, אז זה מתחיל תמיד במייל שגרתי:
"היי, אני צריכה לוגו לעסק, כמה את לוקחת ללוגו?"
(מתה על האנשים שלא משחררים שום פרט – לא איזה עסק, חדש, ישן, מי קהל היעד, מה הקשר שלך לעסק – כלום.)

או בשיחת טלפון (היום היתה לי אחת כזאת ולכן אני כאן, כותבת את זה סוף סוף)
"אני צריכה מודעה, כמה זה עולה?"
"כרגע אני לא פנויה לשיחה, נוכל לדבר עוד שעה?
"רק תגידי לי כמה את לוקחת למודעה!"

אז בואו. ננשום עמוק ונעשה סדר.
אין דבר כזה "כמה עולה לוגו." ואין דבר כזה "מחיר למודעה."
זה כמו שתיכנסו לחנות ותצרחו: "הלו, אורטל (תמיד קוראים למוכרות בחנויות אורטל) כמה עולה חולצה?"

בואי, כפרה, איזה חולצה? מכותנה? מטריקו? מבזאר שטראוס או מקסטרו?
חולצת ניו בורן או מנדפת זיעה XXXXXXL?
חולצת חתנים מעוצבת, או הדהויות האלה שלובשים בני שש עשרה עם כל מיני כיתובים וציטוטי ציטוטים?
יש קצת הבדלים בין כל החולצות בעולם, נכון?
אז בדיוק אותו דבר – יש הבדלים בין הלוגואים והמודעות בעולם.

ואין דבר כזה להגיד בשלוף: "לוגו זה 900."
כי לוגו זה לא 900. לוגו זה חפירה ארוכה של
ספרי לי על העסק שלך
מי קהל היעד
הוא חדש
הוא ישן
את הקמת אותו
למה הקמת אותו
מה החיבור שלך לתחום
למה הלוגו הזה ישמש
את צריכה גם שם וסלוגן או שיש לך
את הולכת לקופירייטרית בעצמך או שאפנה אותך,
מה עוד תצטרכי חוץ מלוגו
מה שלומך סתם ככה בחיים
למה קראו לך שיינדל כרמלה
אה, קראו לך פעם אורטל? למה, נולדת בחנות?
וכן הלאה וכן הלאה

ואז, אחרי כל חפירת העומק הזו,
יושבת המעצבת, משקללת נתונים,
מנסחת הצעת מחיר שמכילה את כל הנ"ל, נכונה למעצבת ומדויקת לצרכי הלקוח.
ואולי זה יעלה 900, אולי פחות, אולי יותר. מה שמשנה זה שהתמחור מדויק בול ללקוח הספציפי הזה.

(ואז הלקוח נעלם, אבל על זה כבר דיברתי פעם)

מקווה שבפעם הבאה שתפנו למעצבת, יהיה לכם קצת יותר מושג איך הדברים האלה עובדים. 🙂

ביקשתן פעם הצעת מחיר?

[מאמר שפרסמתי לפני כמה חודשים בפורום נשים של פרוג. מעלה אותו לכאן לטובת כל מי שלא נמצאת שם:) ]

לבקש הצעת מחיר זה דבר מקובל ומצוי, יאפ? יאפ.

אנחנו רוצות, למשל, צילומי חלאקה לבן השלוש
או לתכנן מחדש את המטבח הצפוף שלנו
או פלייר למכירת כפכפים שאתן עורכות במקלט של הבצפר השכונתי

אז שולחים מייל
לצלמת
לאדריכלית
למעצבת
ומבקשים הצעת מחיר.

מקבלים
ופונים לעוד בעלת מקצוע אחת או שתיים, כדי להשוות.
נכון?
מעולה. סקר שוק זה חשוב.
ולפעמים מקבלים דוקא מהשניה או השלישית הצעה טובה יותר.
לאו דוקא זולה יותר – פשוט יותר מתאימה.

עכשיו בואו תשמעו מה קורה בצד השני של המייל.
(בכוונה מייל ולא שיחת טלפון, תיכף תבינו למה)

מקבלת המעצבת (מקצוע שקרוב לליבי, אז נזרום איתו הלאה) מייל חביב כגון:
"היי כמה עולה למתג תבת מצווה של מסעודה שלי?"
(איך אנחנו אוהבות תשאלות האלה.
זה כמו לפרוץ לחנות בגדים ולשאול כמה עולה בגד. הלו! איזה בגד? איזה בד? למי? צבע? מידה? כמות? חג? יום יום?
אבל זה נושא לפוסט אחר)

מגרדת המעצבת בראשה, ושולחת מייל בחזרה:
"היי אמא של מסעודה. ספרי לי מה את רוצה שיהיה במיתוג?
תויות? בקבוקים? חבקי מפיות? תוכניה? תפריט? מארזים? מזכרות? ברכונים? ברכת הדרך? תפילה לפרנסה? הפרשת חלה?"

ותען אמא של מסעודה ותאמר:
"אני רוצה את זה ואת זה ואת זה, וגם תגידי לי כמה יעלה לי להדפיס. אני גרה ברכסים תחתית, לא יודעת איפה יש פה דפוס."

ותשלח המעצבת מיילים לשני בתי דפוס עם הפירוט המקצועי של חשקיה ומאווייה של אם המסעודה
(מעצבת לא אומרת לדפוס: "אהלן, כמה עולה מאה חבקי מפיות?"
אלא – "בוקר טוב חביביי" – חשוב להתחנף לדפוסאים, אנחנו צריכות אותם –
"שמא תואילו לומר לי מה המחיר למאה פיסות נייר כרומו מט 300 גרם בגודל זה וזה.."
וכן הלאה עבור כל מוצר ופריט.

ויען לה הדפוס בפירוט רב, או לפעמים בחוסר פירוט מספק,
ואז צריך לשלוח מייל נוסף כדי לחלץ מתוכו בפינצטה את המידע החסר.
ותארגן המעצבת את כל המידע, כולל מחירי עיצוב, ומחירי הדפסה, וכל תנאי השירות והבטחות העסקה
בדף יפה המתקרא הצעת מחיר

לכתוב הצעת מחיר זה דבר שלוקח זמן. לפחות עשר דקות, לא כולל כל ההתכתבויות שקדמו לה עם הלקוחה הפוטנציאלית ועם הדפוס,
ולפעמים גם עם קולגות כדי לדעת איפה יש דפוס ברכסים תחתית / יש למישהי טמפלט של דיסק – וכן הלאה.

ותשלח המעצבת את ההצעה למסעודתנו.
ותשקוט הארץ ארבעים שנה.

אמא של מסעודה אולי קיבלה הצעה טובה יותר מגרפיקאית אחרת.
אולי בסוף מסרה את מסעודה לאימוץ, ואינה עורכת לה מסיבה כלל.
או בכלל רק רצתה לדעת כמה כוכבה בן לולו (החברה שלה) שילמה על המיתוג של הבת מצווה של כוכבית.

וזה בסדר! כתיבת הצעות מחיר הן חלק מהעבודה שלנו, ואנחנו לוקחות בחשבון ש50% שלא תגיע אחריהן עבודה.

אבל יהיה כל כך נחמד לקבל תגובה של: תודה על הזמן שהקדשת, לא מתאים לי/יקר לי/חם לי/ קר לי /
קיבלתי הצעה משתלמת יותר /מסעודה עיצבנה אותי לא מגיע לה בת מצווה בכלל/
משהו, תגובה.
לא ביקשתי זר פרחים לשבת, למרות שאם אתן שולחות אז כלניות.

נכון, זו לא חובה. אבל זו אנושיות פשוטה שלוקחת לנו עשרים שניות,
ולמעצבת זה נחמד לדעת שלמרות לא עובדים איתה, לפחות יודעים להעריך את הזמן שהקדישה.

רק בת מצוות שמחות לכולנו 🙂