השבוע מישהי סיפרה לי שהיא 'מיתגה לעצמה את העסק'. שזה נהדר במידה והיתה ממתגת עסקים או מעצבת גרפית, אבל היא בכלל מטפלת רגשית.
"זה לא כזה מסובך, מעצבות סתם עושות מזה טררם שלם" היא אמרה לי, "יש לי טעם מהמם בבגדים ובאסתטיקה, ואני מעולה בקנבה. חצי שעה והיה לי לוגו. חסכתי שמונה אלף שקל, את קולטת?"
אני בעד אנשים שעושים דברים לבד. גם אני נהנית להסתדר בעצמי, ומחנכת את הילדים שלי לעצמאות. אבל צריך לעשות את זה בהגיון.
בא לכן כמה סיפורים מנוקדים?
נקרא לזה סדרת 'הֵידָד אֲנִי עוֹשָׂה לְבַד'
–

“תָּפַרְתִּי בְּעַצְמִי שִׂמְלָה לַחֲתֻנָּה שֶׁל אָחִי. בְּטָעוּת תָּפַרְתִּי שְׁלוֹשָׁה שַׁרְווּלִים בִּמְקוֹם שְׁנַיִם אָז הָיִיתִי צְרִיכָה לִפְרֹם הַכֹּל. הַמֹּתֶן לֹא עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, וּבַצַּד אֶחָד הַמַּכְפֶּלֶת קְצָת נוֹזֶלֶת לִי. הָיִיתִי צְרִיכָה לִקְנוֹת עוֹד בַּד כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת זֶה… הַשִּׂמְלָה לֹא מַמָּשׁ יָפֶה לִי הָאֱמֶת, וַאֲנִי נִרְאֵית בָּהּ גּוּצָה וּמְגֻחֶכֶת.. אֲבָל הָעִקָּר חָסַכְתִּי כֶּסֶף!”

“הַתְּאוּרָה בַּמִּטְבָּח הִתְקַלְקְלָה, חָשַׁבְתִּי שֶׁאַצְלִיחַ לְתַקֵּן לְבַד. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לְנַתֵּק קֹדֶם אֶת הַפַּחַת בַּאֲרוֹן חַשְׁמַל, אָז חָטַפְתִּי זֶרֶם רְצִינִי. בְּעִקָּרוֹן אֲנִי מְשֻׁתָּק עַכְשָׁו, אֲבָל הָעִקָּר חָסַכְתִּי כֶּסֶף!”

“הֵקַמְתִּי עֵסֶק. רָצִיתִי שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר לְכֻלָּם כַּמָּה אֲנִי יֻקְרָתִית וּמִקְצוֹעִית, אָז שַׂמְתִּי הַרְבֵּה שָׁחֹר וְזָהָב. הוֹרַדְתִּי מֵהָאִינְטֶרְנֵט סֵמֶל בְּחִנָּם, וְהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּפוֹנְט הֲכִי יָפֶה עִם סִלְסוּלִים שֶׁיֵּשׁ בַּמַּחְשֵׁב. לֹא יוֹדַעַת לָמָּה הַמּוֹדָעָה לֹא עָבְדָה וְאֵין לָקוֹחוֹת – אֲבָל הָעִקָּר חָסַכְתִּי כֶּסֶף!”
כבת למוצא פרסי טהור מכל הצדדים – אני לא בעד סתם להוציא כספים 🙂 אם את מוכרת גרביים ובועות סבון מהבית, את לא צריכה מיתוג, ואוי ואבוי לך אם תשימי על זה כסף. בזבוז טהור. כנ"ל אם את עושה לק ג'ל מהצד ומרויחה בערך 300 שקל בשבוע, או מנהלת של כל עסק צדדי אחר, שהוא קצת תחביב וקצת הגשמה ואין לו פוטנציאל צמיחה אמיתי.אבל אם את מקצוענית בתחומך, יש לך עסק מקצועי, ואת ממותגת חובבני – זה חבל מאד. את משנמכת את עצמך / יורה לעצמך ברגליים / נראית חאפרית / מורידה את הערך המקצועי שלך. תבחרי את הביטוי שמתאים לך 🙂
למה? כי המיתוג שלך משקף אותך
אנשים לא יודעים מי את עדיין, הם לא עבדו איתך. ואם את נותנת שירות (ואין לך נניח חנות פיזית שבה אפשר לבוא ולראות) ההתרשמות שלהם היא רק דרך הנראות החיצונית: המיתוג שלך. זה איך שאת יוצאת לעולם. ומי שיוצאת עם מיתוג מקצועי – לא צריכה להסביר מי היא. רואים את זה עליה.
עיצוב הוא לא 'טעם טוב וידע בקנבה'
מיתוג הוא מקצוע בפני עצמו, אשכרה. כמו חשמל, כמו אינסטלציה, כמו אדריכלות, כמו תפירה, כמו משפטים. מקצוע. יושבים ולומדים את זה. זה לא חוש, ולא שולפים מהבטן, ולא כל מי שיודעת לערוך שולחנות שבת יפים יכולה להגיד שהיא מעצבת.
עיצוב זה לא סתם "לעשות את זה יפה", ולא רק להניח כמה צורות על הדף. יש מחשבה, יש אסטרטגיה, יש מטרות – וכל אלמנט בעיצוב צריך לשרת אותן.
זה עולם שלם של חיבור בין תוכן פנימי לנראות חיצונית. מאחורי כל עבודה שנראית לא מסובכת – עומד תהליך ארוך של מחקר ואסטרטגיה.
וזה בסדר לא להבין בזה
בדיוק כמו שזה בסדר לא להבין ברפואת שיניים או במנוע של מאזדה 2012. בשביל זה יש אנשי מקצוע.
שרוול זה לא חולצה. כיור זה לא מטבח. ולוגו זה לא מיתוג.
זה רק קצה הקרחון:
והכי חשוב: מיתוג בא לקדם את העסק.
זה לא רק תוצאה יפה – זו בהירות.
זה מה שעוזר לך לעשות סדר בראש: מי את? מה את מציעה? למי? איפה הוא נמצא? ואיך נכון לדבר אליו?
כשתעברי תהליך מיתוג מקצועי תבני לעצמך שפה עסקית ברורה, ותצאי עם תוכנית עבודה מסודרת, לעסק רווחי ומצליח בעז"ה.
כשיש מיתוג טוב – הכול נהיה קל יותר. המוצר ארוז, השיווק פשוט יותר, תהליך המכירה זורם ולא מתיש. והכי חשוב: הלקוחות ירגישו שיש להם עסק עם מקצוענית. הם יסמכו עליך.
ואם העסק שלי פיצי ואין לי כסף?
יש לא מעט עסקים צעירים שעוד לא יכולים להשקיע על מיתוג מקצועני. בשביל זה בניתי את תוכנית הקפסולות שלי.
היא מיועדת במיוחד בשביל מי שעוד לא יכולה להרשות לעצמה מיתוג מקצועי, אבל רוצה לעבוד נכון, למקד לעצמה את המוצר שלה, ולצאת עם ידע בסיסי מזוקק על שיווק, מכירות וניהול עסקי.
לפחות אל תפלו על קטנות, זה כל מה שאני מבקשת 🙂 תצברו קילומטראז' ותגיעו למיתוג כשהעסק יתרחב, אפויות ובשלות.

