למה באמת לא מתמחרים שירות לפי שעה

בשבוע שעבר כתבתי פה על תמחור, מיתוגים וזה, (אם לא קראת תחזרי פוסט אחד אחורה 'פתיתים בבר מצווה')
ונראה שהמשפט "מוצר לא מתומחר בכמה זמן עבדו עליו אלא בגודל הבעיה שהוא פתר. " הדליק מלא אנשים.
קיבלתי מלא תגובות בסגנון "איזה הגדרה טובה! שמת לי מילים בפה להסביר ללקוחות שלי", "וואו, תודה שכתבת על זה!" "יופי שמעלים נושאים כאלה למודעות!" ועוד.
אז אם צריך לדבר על זה, בואו נדבר על זה! בואו נרחיב טיפה.
למה באמת לא מתמחרים שירות פר זמן?
כי זה לא נכון לעבוד כך.
(יוצאים מן הכלל: נותני שירות חדשים וירוקים שעוד לא יודעים איך בדיוק לתמחר. במקרה הזה מאד נוח לחשב לפי
מחיר לשעה X מספר שעות משוער + ספייר = מחיר עבודה)
נניח שיוצאת לשוק גרפיקאית חביבה ולוקחת חמישים שקלים לשעה. (זה אגב המחיר ממנו התחלתי, לפני עשר שנים. ואני זוכרת בחדות את הרגע, שנתיים מאוחר יותר, שבו החלטתי להעלות לשבעים ש"ח! הרגשתי אמיצה טילים!)
נגיד שלוקח לה לעצב פלייר ארבע שעות, והיא מתמחרת אותו ב250 ש"ח (כי צריך ספייר, זוכרות? תמיד יש בלת"מים)
אחרי שנתיים הקצב שלה משתפר, העבודה שלה טובה יותר, היא מנפיקה פלייר בשלוש שעות. אז מה, היא תתחיל מהיום לתמחר אותו ב200 ש"ח בלבד? היא תרוויח פחות כי היא עובדת מהר יותר?
לא. 
לכן תמחור פר שעה נכון רק בהתחלה, או במקרים מסוימים מאד.
ולכן, כשאתן מבקשות הצעת מחיר מנותן שירות או בעל מקצוע כלשהו, אל תבדקו 'כמה זמן הוא עבד על זה'. זה ממש לא רלוונטי. תבדקו מה גודל הבעיה שהוא פתר לכן.
אם הוא פותר בחצי שעה בעיה שטובי המוחות לא מצליחים בשלוש שעות, זה מוכיח עד כמה הוא מקצוען. ועל מקצוענות – משלמים.
יש בדיחה כזו על בחור שהתלונן שהעקירה לקחה חמש דקות ועלתה 500 שח. הרופא שאל אם הוא רוצה שזה ייקח חצי שעה 🙂
זמן הוא המשאב הכי יקר שלנו. תעריכו יותר את מי שמבזבז לכם פחות ממנו.
לטכנאי התותח שלי יש חתימת מייל נהדרת:
"אם עשיתי עבודה בחמש דקות זה כי למדתי שנים איך לפתור אותה בחמש דקות. אתה חייב לי על השנים, לא על הדקות :)"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים שתרצי לקרוא

עקבים וחליפה או סוודר אוברסייז? על אותנטיות במיתוג ושיווק

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרט...

למי יש זכות דיבור, ולמי לא. או: סיפורים שסיפרנו לעצמנו

יצא לי לדבר (לרוב הכוונה היא להתכתב, אבל יותר נוח לומר 'לדבר') השבוע עם כמה אנשים (לרוב הכוונה היא לנשים, אבל למילה 'אנשים' יש צליל שחביב עליי) שונים, ובכל השיחות עלה בערך אותו נושא. אספר פה על שתי...

בואי איתי לסיור במחנהיודה!

בשבוע שעבר קפצתי לשיטוט קצר בשוק מחנה-יהודה, אחד המקומות הכי שווים בירושלים. חשבתי שיכול להיות מגניב לכתוב פוסט קצר על טעמים וריחות מהשוק, בהקשר העסקי. יש הרבה ללמוד מההתנהלות שם, לטוב ולרע 🙂 ̵...

כרטיס כניסה סודי

לקהילה הכי רוחשת ברשת

שיישאר ביננו: יש תוכן שנשלח רק לחברות ‘העצמאיות של מנטה’. רוצה גם?
דילוג לתוכן