עקבים וחליפה או סוודר אוברסייז? על אותנטיות במיתוג ושיווק

הפידבק הזה שימח אותי ממש.

קודם כל נחמד לדעת שיש שכר לעמלי, והפוסטים שאני כותבת כל שבוע, חוץ מהיותם כיפיים וקלילים (ותודה לכל מי שמפדבקת, זה נותן דרייב להמשיך) גם אשכרה נותנים השראה לאחרות.

הליכה על חבל דק כל הזמן

כל מי שכותב או יוצר תוכן לקהל מכיר את חיבוטי העיפרון הללו: מה לכתוב, איך להתבטא, זה עובר מסך או לא, מה יגידו עליי.

גמני בהתחלה כתבתי רשמי ומאורגן. עם הזמן העזתי להתחיל לכתוב כמו שאני מדברת. דוגמא? קפצו כמה שורות למעלה. אם אני אומרת 'אשכרה' אין סיבה שלא אשתמש במילה הזו גם בכתיבה.

כבר העירו לי שהלשון שלי לא תמיד תקנית, ושהסלנג מוגזם.
נכון, מסכימה עם זה. כחובבת דקדוק ולשון ופריקית של עברית, אני מודעת לכך שסלנג הוא לא דבר תקני. אז מה? אני אוהבת סלנג ומשתמשת בו ביומיום.
בלוג הוא מקום לביטוי אישי, וחשוב לי שהכתיבה שלי תישמע אותנטית כאילו אתן שומעות אותי בלייב. (ללקוחות שלי אני כותבת תקני ונקי ובלי גליצ'ים, אל דאגה)

עכשיו אתן אומרות לעצמכן "אבל היא מבריחה אנשים!"

יש מצב. בהחלט ייתכן שיש בקהל נשים שקשה להן עם הסגנון, ואולי הן מתגרדות בשקט או עושות הסרה בקול.
מהצד השני, יש המון נשים שדווקא בגלל הסגנון – הן נשארות. כי נקעה נפשן מכל הרשימות המהוקצעות-מדי, ודווקא מדבר אליהן הוייב הקליל יותר.

מסייגת: חשוב להיות קשובים לקהל

לא חכם לדחוף את הראש בפוך, להכריז 'אני עושה מה בא לי!' ולהמשיך בעקשנות. לא. תקשיבו, תבדקו, תקבלו פידבקים וביקורת – אבל בסוף קבלו החלטה עם הלב והראש שלכן.

בואו נדבר קצת על מיתוג/שיווק שמבוסס על אופי

לפעמים נדמה לנו שאנחנו צריכות להחזיק פאסון מקצועי. ליצור תוכן רשמי, מהוקצע, הגותי. להיראות כבודות ופיוטיות על מלא.
עכשיו, זו אחלה בחירה אם גם בלייב את כבודה ומהוקצעת.

אם את בקטע של עקבים וחליפה, משקפיים על קצה האף וקול מאנפף, הבילוי שלך הוא לשבת ברגליים שלובות הצידה באגף העיון בספרייה העירונית ולקרוא ספרות שואה – אל תנסי ליצור תוכן מגניב וקליל. זה לא יעבוד לך.