איזה כיף שיש לנו מתחרים!

הפעם לא נדבר עליכן, אלא על המתחרים שלכן.

כמעט בכל פעם שאני עושה פגישת אסטרטגיה, מגיעה לניתוח SWOT ושואלת מה האיומים של העסק, מתקבלת התשובה: "המתחרים שלי."

הגיוני לגמריי – במיוחד אצל עסק צעיר שנאבק להביא כל לקוח נוסף – שהאיום הכי גדול הוא עוד מישהו שנאבק על אותו לקוח בדיוק. עוד מישהו שלוקח נתחים מהשוק. אבל אם נסתכל על זה רגע מזוית טיפה שונה, נבין שהמתחרים שלנו הם סוג של מתנה.

1. הם מאפשרים לנו לקבל מהם השראה. אפשר ללמוד המון רק מלהסתכל איך עסקים אחרים עובדים. במיוחד כשמדובר בתחום זהה, כי האתגרים דומים.

2. הם לוקחים מאיתנו את הלקוחות הנודניקים 

מגיע אליך לקוח שמריח כמו צרות? דפדפי אותו למתחרה 🙂

3. הם מורידים מאיתנו עבודה!

מי רוצה לעבוד מלא? השאיפה היא לעבוד קצת ולהרוויח הרבה.

קראתי פעם בעלון של הרב בידרמן סיפור על יהודי שבא לאיזה רב'ה (חסידי כנראה) ובכה לו שמישהו מסיג את גבולו: פתח חנות זהה לחנות שלו ממש צמוד, וכולם הולכים לחדש.

הרב אמר לו: "אתה צריך לשמוח, נשמה." (טוב, אולי הרב בעצם לא אמר נשמה) "הבנאדם לוקח ממך את העבודה השחורה. אתה תתחזק באמונה, תעבוד קצת ותרוויח הרבה. והוא? שייקרע, מה אכפת לך." 🙂

אני לא מדייקת בפרטים, אבל זו היתה רוח הדברים.

מההשתדלות שעשינו או שלא עשינו, מהברזים שפתחנו בחבית. אנחנו מתפרנסות לפי מה שנגזר בראש השנה.

ההשתדלות היא בשביל הפרוטוקול, העבודה היא כי ככה העולם נברא, בדרך גשמית שצריך לעשות משהו בפועל כדי שהעו"ש יתמלא. אבל לא באמת בגלל זה נסגור את החודש או לא.

נכון, לא קל לזכור את זה ביום יום. וזה שאני מדברת גבוהה גבוהה לא אומר שאני מצליחה תמיד ליישם את זה, אבל לפחות שנהיה בכיוון 🙂

המחוון בין ביטחון להשתדלות תמיד זז ביחד, ככל שיש יותר ביטחון כך נדרשת פחות השתדלות. אז לפעמים, במקום לפתוח עוד ברז בחבית – עדיף לפתוח שער הבטחון 🙂