איך הופכים את הראש משכירה לעצמאית?

קיבלתי שאלה מעניינת מאחת הקוראות:
"אשמח אם תוכלי לדבר בפוסט הבא על המהפך שלהיות עצמאית אחרי שכירה (10 שנים). אני מרגישה שעוד לא תפשתי את השינוי חשיבתי הזה. אני עדיין בכובע של השכירה וזה מפריע לי.

כי להיות עצמאית זה ללכת על כל הקופה. להיות ראש גדול. לנהל את עצמך בצורה אחרת לגמרי.( ועוד לא הגענו לנושא הילדים המתוקים ותחזוקת הבית שזו משרה בפני עצמה, ב"ה:))

אז, איך עושים את זה? איך מנהלים את הזמן? איך תופשים את השינוי חשיבה הזה? אני לא יודעת אם היית שכירה בעבר וכמה זמן, אבל אני 10 שנים הייתי שכירה וזה המון בשבילי. הראש שלי היה מהונדס 10 שנים באופן אחר למה שאני היום. וזה כמו ללכת על הראש בערך…"
אז יאללה, בואו נדבר על זה!
לטובת כל העצמאיות הטריות שכאן, ולטובת השכירות שרוצות לצאת לעצמאות ולא יודעות מה זה ידרוש מהן.קודם כל, הכי חשוב לקחת בחשבון שזה תהליך. זה שינוי מנטלי, וכמו כל תהליך זה עובד בצעד צעד. זה יקרה, רק תני לזה זמן. זה כמו לרכוש מיומנות חדשה. הרבה מיומנויות חדשות, בעצם 🙂
תלמדי לנהל את עצמך 
הדבר הראשון שכל עצמאית חייבת זה משמעת עצמית. אם לא תקדמי את הפרוייקטים שלך, אף אחד לא יקדם אותם בשבילך.
אז גם אם אין לך מי יודע מה משמעת עצמית (כמוני) את תלמדי עם הזמן לגייס אותה. פשוט כי: א. לא תהיה לך ברירה, וב. כי העסק שלך, אני מקווה, הוא משהו כיפי, מספק ומשמח. לא אמורים ממש ממש להתאמץ ולהכריח את עצמך לעבוד בו. (ואם את מוצאת את עצמך נלחמת כל הזמן על העשייה, תבדקי מה תקוע.)
איך ממקסמים זמן?
נכון שהקלישאה אומרת שאף אחד לא משלם לך על הזמן שבו את שותה קפה בבוקר (בניגוד לשכירה שמעבירה כרטיס והמונה מתחיל לתקתק לה)
אבל בניגוד לשכירה שחייבת לשהות במשרד X שעות – את יכולה לעשות את אותה העבודה בחצי מהזמן (תבדקי אותי, תראי שזה כמעט תמיד נכון. אם לא שכנעתי אותך, תקראי את 'ארבע שעות עבודה בשבוע' של טים פריס) ובשאר הזמן לעשות דברים שמשמחים אותך / דברים שמקדמים לך את העסק לרמה הבאה.
איך מקצרים זמן עבודה לחצי? בהמשך הפוסט.
לרשום זה ההפך מלשכוח
רשימות רשימות רשימות לכל דבר, תפני מהראש שלך כמה שיותר החוצה.
חשוב עד קריטי: ליד כל מטלה סמני כמה זמן היא לוקחת, ואז תוכלי לארגן לך לו"ז מהודק באמת.
אני תמיד מכניסה לי שעה לבלת"מים, ועוד חצי שעה בתחילת היום ובסופו לריקון מייל. זה נשמע הרבה, אבל זה מה שאני צריכה. אולי את צריכה פחות? תבדקי.
זה נותן שקט במוח, ואז אני לא כל היום עסוקה במענה למיילים וכיבוי שרפות, אלא יודעת שיהיה לי זמן מוגדר לטפל בכל הבקשות הקטנות שמצטברות במשך היום במייל. (תשלחי לי, תמצאי לי, תכיני לי, תחפשי לי, אפשר את המודעה בגרסת ג'ייפג?)
בשורה התחתונה, זה בסוף דוקא חוסך זמן כי אין הגיחות האלה כל שניה למייל (כמו שרעבים והלכים כל רגע למקרר.. כבר עדיף לשים רבע שעה, להכין ארוחה נורמלית ולשבוע לזמן ארוך.)
תחזרי לסדר מערכת
איך תלמידים מספיקים ללמוד כל יום חמש או שמונה יחידות לימוד שונות? כי זה מסודר במערכת מוגדרת!
הכנתי לי טבלה מסודרת לחמשת ימי השבוע, חילקתי לשעות, וכתבתי פחות או יותר מה אני עושה בכל שעה. נשמע חוסם? לא יצירתי? לא ספונטני?
יצירתיות קורית בתוך גבולות מסודרים.
איפה תעיזו להשתולל, במרפסת עם מעקה או בלי?
גבולות זה טוב. זה מאפשר.
כשאת עובדת את עובדת
אם את עובדת מהבית, אל תתפתי לעשות דברים בבית על חשבון שעות העבודה! לא כביסות, לא כלים, לא להעמיד סיר. כלום. כשאת מסדרת מערכת תגדירי לך מהם השעות שבהם את מטפלת בבית, מתי עם הילדים, מתי לימודים, פנאי וכיף (דיר באלאק אם אין לך זמן לזה) ומתי את עובדת.
כשלכל מטלה יש זמן משלה, היא לא מדגדגת לך בראש בזמנים אחרים.
מתי מסדרים לו"ז?
ערב קודם, ואם לא הספקת – אין מצבבב לפתוח מייל לפני שיש לו"ז. זה מתכון בטוח להתברברות ולבזבוז זמן, ולביצוע מטלות שאחרים רוצים שתבצעי בשבילם, במקום שתקדמי את העניינים שלך.
להיעזר ב GPT
כתבתי טבלה מחולקת לפרויקטים עם משימות, ליד כל משימה ציינתי זמן, העליתי את הקובץ לGPT וביקשתי ממנו שיכין לי לו"ז. הסברתי לו לאילו פרויקטים לתת עדיפות.
הוא הכין לו"ז נהדר! הייתי צריכה לתקן קצת אחריו אבל בגדול זה עוזר מאד. תנסו. זה כמו עוד מישהו שחושב איתך ביחד.
נהלי עסק 
תגדירי לך (עדיף ממש בכתב) מה הנהלים שלך. עם מי את עובדת ועם מי לא. אילו עבודות את רוצה לקבל, אילו תקבלי רק אם תהיה תקופת יובש, ואילו לא תקבלי בחיים. איך את מקבלת תשלום, ואיך לא. מה שעות העבודה שלך? האם את מוכנה לקבל טלפונים, מיילים, הודעות מחוץ לשעות העבודה? האם את עובדת עם משפחה? (רמז: לא) (נדבר על זה בנפרד)
עצמאים ראויים לכיף
לעצמאים יש חובות, והרבה. הם נדרשים למשמעת עצמית, הם צריכים לשלם מיסים למדינה ופנסיה לעצמם, הם לא תמיד יודעים כמה ייכנס החודש אם בכלל, הם חייבים לעבוד על אמונה וביטחון אם הם רוצים להישאר שפויים, והם מנהלים עסק על כל האתגרים שכרוכים בזה.
החובות והמינוסים של העצמאות – תמיד יהיו שם. תדאגי שיהיו לצד זה גם זכויות ופריבילגיות של עצמאים. כי אחרת, מה הטעם בלהיות עצמאי אם מפספסים את כל הכיף?
מה ישמח אותך?
יום חופשי? קפה עם חברה? פינוק קטן לבית? עזרה מסוימת שהיית שמחה לאפשר לעצמך? מתנה לחג? (כן כן, גם לעצמאים מגיע) תוודאי שזה משובץ היטב בלו"ז, ואל תוותרי. מגיע לך! את מנכ"ל ובעלים של עסק, וגם עובדת ומזכירה ופועלת ניקיון ומנהלת חשבונות שלו. את גוף ארגוני שלם שמגולם באישה אחת 😁
שקל לבן ליום שחור (איזה ביטוי של ילידי תרמ"ח)
תוודאי שיש לך פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות, ביטוח – כל מה שיש לשכירות, ונדרש כדי להזדקן בכבוד ובבריאות בעז"ה.
ממליצה בתור התחלה על שני ספרים טובים: 'כמה זה עולה לנו' של שי דינה, ו'השקעות לעצלנים' של תמיר מנדובסקי. (גם אם מבחינתך ניירות ערך זה טישו, תקני. זה לא מיועד למי שמבין בהשקעות, בדיוק להפך)
את שניהם אפשר לרכוש ברשת כולל משלוח עד הבית. וזה שווה כי הם הולכים לחסוך לכן הרבה כסף ולתת הרבה ידע פרקטי ומועיל.
הבטחתי שאסביר איך מקצרים זמן עבודה לחצי
נותנת לך את דיברתי, שאם תנסי שבוע אחד לעבוד בשיטות שהזכרתי לעיל: מערכת מוגדרת, שעות עבודה ברורות, לו"ז מהודק, ותעבדי בפוקוס-מוד אמיתי (שכולל כיבוי מסיחים, והתמקדות במשימה אחת מוגדרת בכל פעם, הגיונית ומותאמת לחלון הזמן שקבעת לה) תראי שתפוקת העבודה שלך עלתה פלאים.
רוצה לדעת כמה שעות אני עובדת?
21 שעות עבודה בשבוע, בדרך כלל. שזה בול חצי מהזמן של שכירה ממוצעת
(שמונה שעות ביום כפול חמישה ימים – 40 שעות בשבוע)
בשאר הזמן הפנוי שלי, (לא השעות שבהן אני רעיה ואמא) אני לומדת המון (נכון לימים אלה, שלושה דברים שונים. בשניה שסיימתי להיות תלמידה, גיליתי שלימודים זה החיים) ומקדישה זמן מכובד ובלי מצפונים לדברים שמשמחים אותי וממלאים לי את מאגרי היצירתיות. לא, לא מחכים עד לפנסיה כדי להתחיל לחיות.
זה לא הושג ביום אחד. עברתי דרך (בתחילת דרכו של עסק כן צריך לתת יותר אנרגיה וזמן) ולמדתי לנהל את עצמי טוב יותר. למדתי גם לא לקרוא לשעות של התמרחויות מול המייל 'עבודה'. זה לא עבודה. רוצה להתמרח? בכיף, רק אל תמכרי לעצמך לוקשים שזה חלק מהעבודה. תגידי "הריני מצהירה בזאת חגיגית שעכשיו זה זמן בילוי" ותצללי בכיף ובמצפון שקט להתכתב עם חברות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים שתרצי לקרוא

עקבים וחליפה או סוודר אוברסייז? על אותנטיות במיתוג ושיווק

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרט...

למי יש זכות דיבור, ולמי לא. או: סיפורים שסיפרנו לעצמנו

יצא לי לדבר (לרוב הכוונה היא להתכתב, אבל יותר נוח לומר 'לדבר') השבוע עם כמה אנשים (לרוב הכוונה היא לנשים, אבל למילה 'אנשים' יש צליל שחביב עליי) שונים, ובכל השיחות עלה בערך אותו נושא. אספר פה על שתי...

בואי איתי לסיור במחנהיודה!

בשבוע שעבר קפצתי לשיטוט קצר בשוק מחנה-יהודה, אחד המקומות הכי שווים בירושלים. חשבתי שיכול להיות מגניב לכתוב פוסט קצר על טעמים וריחות מהשוק, בהקשר העסקי. יש הרבה ללמוד מההתנהלות שם, לטוב ולרע 🙂 ̵...

כרטיס כניסה סודי

לקהילה הכי רוחשת ברשת

שיישאר ביננו: יש תוכן שנשלח רק לחברות ‘העצמאיות של מנטה’. רוצה גם?
דילוג לתוכן