סודות של מעצבים

בפוסט הקודם דיברנו על כך שמיתוג הוא לא נקודת הפתיחה של עסק. מיתוג הוא ייצוג חיצוני של בפנוכו עסקי פנימי ומבוסס. אז מתי כן נכון להגיע למיתוג? איך נזהה שיש לנו כבר 'בפנוכו?' כשיש כבר עסק שעובד, אבל משהו בתקשורת שלו לא יושב עד הסוף: למשל, כשהלקוחות שלך לא באמת מבינים מה את עושה בלי

הקמת עסק. אולי למדת מקצוע ומשם זה התחיל. אולי היה לך תמיד כשרון או ידיים טובות והתחלת כתחביב ואיכשהו זה התמסד. אולי עשית דרך רצינית וצברת ותק כשכירה, ואז החלטת לצאת לעצמאות. אולי היית במשך תקופה ארוכה גם שכירה וגם עצמאית. יש כמה סוגים של חדרי לידה לעסקים. יש רגע כזה, כמעט אצל כל עסק

אתן מכירות את רינה גיסתי, נכון? כתבתי עליה פוסט לפני שלוש שנים. אם פספסתן – השלימו כאן עם חתימת הורים 🙂 ותחזרו לקרוא את הסקופ הבלעדי שנחשף כאן היום 😆 רינה קיבלה הזמנה לאירוע ראשון של הקיטרינג ההתרגשות הייתה גדולה כמובן, היא התארגנה, התכוננה והשקיעה המון. אני הצטרפתי אליה, גם כדי לעזור בהקמה הראשונית וגם

אזהרה לפני הקריאה: הפוסט הבא עלול להישמע לך שלילי וממורמר. זו לא המטרה שלי. אני רוצה לחסוך לנותנת השירות הצעירה הבאה חוויה קשה נוספת, שתגרום לה לחשוב שכל הלקוחות דפוקים/שסיוט להיות עצמאית. לא כל הלקוחות דפוקים. למעשה, רובם נחמדים מאד כמוני וכמוך. הטלפון מצלצל ועל הקו לקוח שמעוניין לברר על השירות שלך. איך תדעי האם

לפני תקופה לקוחה פנתה אליי לעיצוב מודעה שתפרסם מיזם רוחני, משהו מאד עדין ונוגע. עיצבתי פרסום יפיוף בגווני פסטל רכים, עם ויז'ואל עדין ומאוורר. שלחתי לה וציפיתי שתתנמס מאושר. 'זה יפה' היא כתבה 'אבל זה בהיר מידי.' – הסברתי שהעיצוב משרת את התוכן ולא להפך – והוא אמור להיות בהלימה אליו. התוכן כאן רוחני ורגיש,

השבוע מישהי סיפרה לי שהיא 'מיתגה לעצמה את העסק'. שזה נהדר במידה והיתה ממתגת עסקים או מעצבת גרפית, אבל היא בכלל מטפלת רגשית. "זה לא כזה מסובך, מעצבות סתם עושות מזה טררם שלם" היא אמרה לי, "יש לי טעם מהמם בבגדים ובאסתטיקה, ואני מעולה בקנבה. חצי שעה והיה לי לוגו. חסכתי שמונה אלף שקל, את

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרטי, אורך בדר"כ לפחות שעה.) השבוע לא בא לי רעיון. ישבתי מול המחשב ותהיתי מה לכתוב, ופתאום נוחת לו מייל באינבוקס.

יצא לי לדבר (לרוב הכוונה היא להתכתב, אבל יותר נוח לומר 'לדבר') השבוע עם כמה אנשים (לרוב הכוונה היא לנשים, אבל למילה 'אנשים' יש צליל שחביב עליי) שונים, ובכל השיחות עלה בערך אותו נושא. אספר פה על שתיים מתוכן. רק לפסיכולוגים מותר? הראשונה היתה אסתי ליסיצין. שוחחתי איתה על איזשהו תוכן שהיא העלתה בנגע לקש"ר.