כששירי כהן ציירה לי מה שביקשתי :)

יש אנשים שתמיד היה לי חלום לעבוד איתם.

את שירי כהן הכרתי בתחילה דרך הקומיקסים המתוקים שלה בעיתון ילדים. אהבתי נורא את האיורים הסופר-מקצועיים ועם זאת כל כך כיפיים ומשעשעים (ההבעות, הו, ההבעות של הדמויות של שירי תמיד גומרות עליי) ועקבתי אחריהם בתשומת לב.
מאוחר יותר כשלמדתי איור והביאו אותה להרצאת אורח – גיליתי שהיא בנאדם מצחיק גם במציאות,
ושמחתי לגלות אותה גם בפרוג. תמיד כותבת תגובות נעימות ומפרגנות, ותורמת את דעותיה המעניינות לעצמאיות / מאיירות / סתם נשים מכל הצבעים בכל נושא שהוא.

ויום אחד שירי פנתה אליי בבקשה לעצב לה מודעה לקורס האיור המגניב שלה. הבעיה היא שהיא עשתה את זה קצת לפני שעברתי דירה. התבאסתי על פספוס ההזדמנות אבל נאלצתי לדחות אותה.

אחרי כמה ימים שירי חזרה אליי וכתבה שהיא מעדיפה לחכות שאירגע מהמעבר (האמת, לא נראה לי שהיא שיערה כמה זמן זה ייקח) כדי שאעצב לה את המודעה.

לקח לי דיי הרבה זמן להירגע. המעבר היה מסורבל משחשבתי, וחוץ מהכל חיכיתי המון זמן לטכנאי כושל של בזק שיבוא לחבר לי אינטרנט! מה זה שבשנת 2020 צריך לחכות שבועיים וחצי לטכנאי? ונתעלם מהעובדה שגם אחרי בואו של המושיע לא היתה גאולה שלמה. הרשת עדיין קטועה ולא מתפקדת באופן רציף.

אם כבר הזכרתי את המעבר אני חייבת לציין שכל הבלגן לפחות שווה. נורא מרגש לעבור מיחידה צפופה ומכוערת לדירה גדולה ומוארת. ו – היי! יש לי אפילו חדר עבודה מסודר ומשמח.
(על הקירות עוד יהיו תמונות יום אחד, אל תאבדו תקווה)

לענייננו.

התחלתי מלשוטט בדף הנחיתה של הקורס ובדליית שורות חיוניות מתוכו (שירי טענה שהוא עמוס וארוך כי היא כתבה אותו בעצמה "ואני לא יודעת לשתוק" כלשונה הזהב.)

אז חיפשתי את משפטי המפתח הכי חשובים שחייבים להופיע במודעת פרינט, שיבצתי אותם בדף, וניסיתי לחשוב איזה ויזואל יהיה מתאים פה.

ניסיתי להיעזר באיורים קיימים של שירי אבל אף אחד מהם לא התלבש על המודעה כמו שצריך. שירי הציעה לאייר משהו במיוחד – רק שאגיד מה, ואני התרגשתי נורא. פתאום הבנתי מה מרגישים האחיינים שלי כשאני שואלת אותם: "מה אתם רוצים שנצייר לכם?"

ביקשתי משירי לאייר ילדון חמוד שנשען על חלון עם מכחולים ביד – כי אהבתי את הביטוי "חלון פתוח" ששירי נתנה לקורס הזה. קשקשתי לה סקיצה מהירה של איך אני מדמיינת את הפוזה. אחרי כמה שעות נחת אצלי איור יפהפה, צבעוני ומתוק. תודו שזה השתפר מהסקיצה שלי 😊

המודעה עברה לעיצוב מעמיק יותר, הצבעים נדגמו מתוך האיור. שירי אהבה את הכיוון – זה הזמן להעלות לפרוג לבקש את חכמת ההמונים.

קיבלתי כמה עצות חכמות שהקפיצו את המראה באופן כללי, ועזרו לנסח את הטקסטים קצר וברור יותר.

החלטנו להוסיף איורים קטנים שיעזרו לשבור קצת את החלק התחתון מרובה המלל,
וקולגות של שירי ביקשו ממנה לשדרג את גווני האיור לצבעים יותר חיים ורוויים. צודקות.

תיקונים קטנים, שיפוצים פה ושם, עוד דיוקים בטקסט ובטיפוגרפיה – טאדדדםםםם! המודעה מוכנה, והיא ברוך השם כיפית ומגניבה בדיוק כמו הקורס.

(לא נרשמתי אליו, אבל שמעתי מאמהות מרוצות שהילדים עפים עליו חבל על הזמן. לא רק על הקורס אלא גם על התגובות המפרגנות והחמות שהם מקבלים משירי.)

הנה דף הנחיתה של הקורס

(ואני לא מקבלת אחוזים משירי. שירי, אולי תשקלי את זה שוב?)