כששירי כהן ציירה לי מה שביקשתי :)

יש אנשים שתמיד היה לי חלום לעבוד איתם.

את שירי כהן הכרתי בתחילה דרך הקומיקסים המתוקים שלה בעיתון ילדים. אהבתי נורא את האיורים הסופר-מקצועיים ועם זאת כל כך כיפיים ומשעשעים (ההבעות, הו, ההבעות של הדמויות של שירי תמיד גומרות עליי) ועקבתי אחריהם בתשומת לב.
מאוחר יותר כשלמדתי איור והביאו אותה להרצאת אורח – גיליתי שהיא בנאדם מצחיק גם במציאות,
ושמחתי לגלות אותה גם בפרוג. תמיד כותבת תגובות נעימות ומפרגנות, ותורמת את דעותיה המעניינות לעצמאיות / מאיירות / סתם נשים מכל הצבעים בכל נושא שהוא.

ויום אחד שירי פנתה אליי בבקשה לעצב לה מודעה לקורס האיור המגניב שלה. הבעיה היא שהיא עשתה את זה קצת לפני שעברתי דירה. התבאסתי על פספוס ההזדמנות אבל נאלצתי לדחות אותה.

אחרי כמה ימים שירי חזרה אליי וכתבה שהיא מעדיפה לחכות שאירגע מהמעבר (האמת, לא נראה לי שהיא שיערה כמה זמן זה ייקח) כדי שאעצב לה את המודעה.

לקח לי דיי הרבה זמן להירגע. המעבר היה מסורבל משחשבתי, וחוץ מהכל חיכיתי המון זמן לטכנאי כושל של בזק שיבוא לחבר לי אינטרנט! מה זה שבשנת 2020 צריך לחכות שבועיים וחצי לטכנאי? ונתעלם מהעובדה שגם אחרי בואו של המושיע לא היתה גאולה שלמה. הרשת עדיין קטועה ולא מתפקדת באופן רציף.

אם כבר הזכרתי את המעבר אני חייבת לציין שכל הבלגן לפחות שווה. נורא מרגש לעבור מיחידה צפופה ומכוערת לדירה גדולה ומוארת. ו – היי! יש לי אפילו חדר עבודה מסודר ומשמח.
(על הקירות עוד יהיו תמונות יום אחד, אל תאבדו תקווה)

לענייננו.

התחלתי מלשוטט בדף הנחיתה של הקורס ובדליית שורות חיוניות מתוכו (שירי טענה שהוא עמוס וארוך כי היא כתבה אותו בעצמה "ואני לא יודעת לשתוק" כלשונה הזהב.)

אז חיפשתי את משפטי המפתח הכי חשובים שחייבים להופיע במודעת פרינט, שיבצתי אותם בדף, וניסיתי לחשוב איזה ויזואל יהיה מתאים פה.

ניסיתי להיעזר באיורים קיימים של שירי אבל אף אחד מהם לא התלבש על המודעה כמו שצריך. שירי הציעה לאייר משהו במיוחד – רק שאגיד מה, ואני התרגשתי נורא. פתאום הבנתי מה מרגישים האחיינים שלי כשאני שואלת אותם: "מה אתם רוצים שנצייר לכם?"

ביקשתי משירי לאייר ילדון חמוד שנשען על חלון עם מכחולים ביד – כי אהבתי את הביטוי "חלון פתוח" ששירי נתנה לקורס הזה. קשקשתי לה סקיצה מהירה של איך אני מדמיינת את הפוזה. אחרי כמה שעות נחת אצלי איור יפהפה, צבעוני ומתוק. תודו שזה השתפר מהסקיצה שלי 😊

המודעה עברה לעיצוב מעמיק יותר, הצבעים נדגמו מתוך האיור. שירי אהבה את הכיוון – זה הזמן להעלות לפרוג לבקש את חכמת ההמונים.

קיבלתי כמה עצות חכמות שהקפיצו את המראה באופן כללי, ועזרו לנסח את הטקסטים קצר וברור יותר.

החלטנו להוסיף איורים קטנים שיעזרו לשבור קצת את החלק התחתון מרובה המלל,
וקולגות של שירי ביקשו ממנה לשדרג את גווני האיור לצבעים יותר חיים ורוויים. צודקות.

תיקונים קטנים, שיפוצים פה ושם, עוד דיוקים בטקסט ובטיפוגרפיה – טאדדדםםםם! המודעה מוכנה, והיא ברוך השם כיפית ומגניבה בדיוק כמו הקורס.

(לא נרשמתי אליו, אבל שמעתי מאמהות מרוצות שהילדים עפים עליו חבל על הזמן. לא רק על הקורס אלא גם על התגובות המפרגנות והחמות שהם מקבלים משירי.)

הנה דף הנחיתה של הקורס

(ואני לא מקבלת אחוזים משירי. שירי, אולי תשקלי את זה שוב?)

מה קורה ללוגו אחרי חמש שנים?

את הלוגו המקורי של סטודיו סולו עיצבתי לפני חמש שנים. הייתי אז גרפיקאית טרייה ומתלהבת שנורא התרגשה מכל עבודונת, והיה לי כיף לעצב אותו.
חפצי ניסתה אז לפתוח סטודיו משלה ללימודי כלי, ונזקקה ללוגו ולמודעה. השם, הפונט, הצורה והצבעוניות נבחרו בלי הרבה מחשבה מעמיקה ובלי תהליך מיתוג מקצועי. התוצאה היתה לוגו חביב וזורם. נחמד בשביל מתחילה.

את המודעה אני מתפדחת להציג כאן. יש גבול.
בסופו של דבר רעיון הסטודיו נגנז מכל מיני סיבות לאחר תקופה קצרה, והלוגו כמעט לא בא לידי שימוש.
חמש שנים עברו, וחפצי החליטה לצאת לדרך עצמאית לגמריי ולפתוח את הסטודיו שוב, הפעם במתכונת מורחבת יותר שכוללת גם קורסים דיגיטליים, ואבחון שהיא פיתחה לילדים שרוצים לנגן אבל לא יודעים על מה. (נשמע מוכר..?)


היא פנתה אליי כדי לעשות התאמות ללוגו הישן, בתור התחלה. סיפרה לי קצת על הגרסה החדשה של הסטודיו, מי קהל היעד שלה הפעם (גם בנות ונשים, לא רק ילדים/דות) ומה היא רוצה לשדר. את השם השארנו – הוא קצר, קליט, זכיר ומצלצל היטב.


התלבטתי לגבי הצבעוניות. שחור-צהוב זה שילוב שאהוב עליי מאד. בפעם הקודמת הוא נבחר בלי מחשבה, אבל עכשיו הוא דוקא הרגיש מתאים. הוא משדר תחכום ומתכתב עם הקטע הדיגיטלי שהתחדש בסטודיו, ועם הפנייה לקהל היעד המבוגר יותר.
אבל בכל זאת ניסיתי צבעוניות שונה, שתשדר כיף ויצירה.

אבל נראה שזה לוקח מידי לאזור הילדותי, מה שלא נכון במקרה הזה.
הנה, הלוגו מתחיל לקבל לוק טרנדי ומשודרג:

אחרי עוד כמה עשרות ניסיונות והתייעצויות עם כמה אנשים מוכשרים
הצבעוניות חזרה לשחור-צהוב, הפעם מתוך בחירה מפוכחת ולא אקראית 😊
התוים הוסרו כי הם מכבידים על הלוגו. הושארה רק החמשה.
הסלוגן שונה ל"פשוט לנגן" – לבקשת חפצי, שרצתה שיהיה ברור עד כמה זה קל ופשוט לנגן בגישה הנכונה. שזה לא משהו רחוק ובלתי מושג…

ו – טאדםםםם!! יש לנו לוגו!

אללה, הלוגו סגור – ממשיכים הלאה.
הילדון החמוד הזה נבחר לשמש פרזנטור לסטודיו (הוא ואחיו מככבים לאורך כל האבחון)

טעימה קטנה מדפי האבחון (לא את כל הסודות אפשר לגלות..)

היה לי ממש כיף לעשות את השדרוג הזה. חפצי זרמה עם העבודה והיתה לקוחה ממושמעת ונחמדה 🙂

יש לכם ילד מוסיקלי ומעניין אתכם לשמוע על האבחון?

דברו עם חפצי: studiosolo20@gmail.com

פרטים נוספים על הקורס נמצאים כאן