מה עושים עם אנשים מבאסים

לפני כמה חודשים מיתגתי את דבושקה (בדוי, בדוי) שהקימה מיזם חדשני ומצליח. הייתי איתה גם על העיצוב, אבל בעיקר על התהליך בשטח, ביחד עם יועצת עסקית שהיא לקחה.
כחלק מהתמיכה הטכנית ללקוחות שלי, או שמא יש לומר צמיחה טכנית, 😁 אני עושה לא מעט חיזוקים מנטליים כשהסביבה מורידה להם.
אני עובדת הרבה עם נשים שבאות עם חלום בין הידיים, לפעמים כזה שהם שמרו בלב שנים, וביחד אנחנו מוציאות אותו לאור. מטבע הדברים זה מאד מרגש, אבל גם מלא חששות. יצליח, לא יצליח? הכסף שהשקענו יחזיר את עצמו?
לפעמים הן בוחרות לשתף אנשים בסביבה בחלום ההולך ומתהווה, ולא מעט פעמים הסביבה מבאסת אותן. זה לא יעבוד. זה לא רווחי. מאיפה תביאי כל כך הרבה כסף? למה שאנשים ישלמו על דבר כזה בכלל? זה סתם סיכון מיותר. תגידי משעמם לך בחיים? ועוד ועוד אמרות שפר.
זה מה שקרה לדבושקה הנחמדת:
היא סיפרה לשכנה על המיזם, והשכנה הגיבה משהו בסגנון "רעיון גרוע, למה שאנשים ישלמו על משהו שהם יכולים לקבל בחינם."
במקרה דבושקה עבדה חוץ ממני עם יועצת עסקית מעולה + יועץ כלכלי, והם שניהם בדקו את ההיתכנות של המיזם, ארזו אותו היטב ונתנו לה אור ירוק.
מילה לשכנה שבתוכנו: 😁
את רוצה לתת ביקורת? תתני, אבל דברי יפה. למה לחלק זאפטות? ואולי לפני הביקורת תשאלי בזהירות: האם התייעצת עם אנשי מקצוע?
דבושקה התבאסה קשות ושלחה לי הקלטה עגומה של אולי היא צודקת, ואולי אני ארד מזה, ואני לא רוצה סתם לשים מלא כסף על משהו שלא ילך..
צודקת לגמריי. אין לה כסף מיותר לבזבז על חלומות, ובדיוק לכן היא לקחה אנשי מקצוע שזו העבודה שלהם.
כתבתי לה שלא תקשיב לשכנות. האם השכנה שלך עשתה משהו יזמי מימיה? לא. והיועצת המעולה שמלווה אותך, עשתה? כן.
אז למי אמורים להקשיב?
אני פוגשת את זה הרבה גם בחלק העיצובי, לא רק המנטלי/עסקי.
נגיד שעיצבתי ללקוחה לוגו שמגיע אחרי אסטרטגיה וחשיבה מעמיקה. היא אהבה, התחברה, המשכנו לפריטי מיתוג, ואז בוקר אחד יש הפצעה בסגנון "גיסתי אומרת שעלה לא קשור, אולי נשים ציפור?"
"מה גיסתך עושה?" אני שואלת
"היא פקידה במשרד הפנים/גננת/עובדת בעמדה של הרב-קו/נהגת ברכבת הקלה/ מזכירה במפעל לייצור גלילי סלוטייפ/תופרת קלמרים"
היא מבינה בעסקים? בעיצוב? באסטרטגיה? במיתוג? בשיווק?
לא.
היא קהל היעד של העסק שלך, למצער?
גם לא.
אז למה מזיז לך מה שהיא אומרת?
אז מה, לא לספור אף אחד?
ודאי שאם ההערה צודקת ונכונה, כדאי ורצוי להתייחס! אבל רוב ההערות הזויות עד מטורללות, בלי שמץ הבנה מקצועית.
תחשבו שיושב לכם בבית טכנאי מחשבים, מרכיב כרטיס מסך חדש של חברת XXX ואתן צצות לידו עם הטלפון ביד: "זה גיסי על הקו, הוא אינסטלטור, הוא אומר שתשים לי כרטיס של חברת ZZZ" 😉
לקחתם אנשי מקצוע? תקשיבו להם. סמכו עליהם.
ומה עושים עם ביקורת קטלנית מהסביבה?
סבא שלי היה אומר: "אל תגידי מה אמר, תגידי מי אמר"
ובמילים אחרות, לפני שאת מקשיבה לתוכן, תבדקי מי הדובר. אולי זה בכלל תוכי מדבר 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים שתרצי לקרוא

עקבים וחליפה או סוודר אוברסייז? על אותנטיות במיתוג ושיווק

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרט...

למי יש זכות דיבור, ולמי לא. או: סיפורים שסיפרנו לעצמנו

יצא לי לדבר (לרוב הכוונה היא להתכתב, אבל יותר נוח לומר 'לדבר') השבוע עם כמה אנשים (לרוב הכוונה היא לנשים, אבל למילה 'אנשים' יש צליל שחביב עליי) שונים, ובכל השיחות עלה בערך אותו נושא. אספר פה על שתי...

בואי איתי לסיור במחנהיודה!

בשבוע שעבר קפצתי לשיטוט קצר בשוק מחנה-יהודה, אחד המקומות הכי שווים בירושלים. חשבתי שיכול להיות מגניב לכתוב פוסט קצר על טעמים וריחות מהשוק, בהקשר העסקי. יש הרבה ללמוד מההתנהלות שם, לטוב ולרע 🙂 ̵...

כרטיס כניסה סודי

לקהילה הכי רוחשת ברשת

שיישאר ביננו: יש תוכן שנשלח רק לחברות ‘העצמאיות של מנטה’. רוצה גם?
דילוג לתוכן