גם בשכונה שלכן הילדים לא חובשים קסדה?

לפני כחודש קרתה תאונה קשה בשכונה שלנו. ילד חמוד בן שבע שרכב על קורקינט נפגע פגיעת ראש. התארגנו בשכונה חלוקת ספרי תהלים ועזרה למשפחה כמובן, אבל חוץ מזה היתה גם אמא שחשבה מה עושים כדי למנוע את הטרגדיה הבאה.

בסביבה שלי, לא יודעת מה קורה במקומות אחרים, רוב הילדים רוכבים בלי קסדה. המודעות לעניין שואפת לאפס, להורים אין כוח או יכולת לאכוף את זה, ותכלס – זה לא דבר שאמורים לזלזל בו. יש רק ראש אחד.
האמא הזו היתה יוזמתית ומעשית. היא הגתה מבצע לעידוד ילדים לחבישת קסדה ברכיבה, שבסופו תהיה הגרלה שווה ממש. היא ועוד כמה אימהות אכפתיות מהשכונה גייסו תרומות ומתנות, פנו לחנויות ועסקים והציעו להם לקחת חלק במיזם, ותוך שבועיים זה קם והיה.

–
אני זכיתי לתרום את חלקי בהפקת התוכן והעיצוב של כל המיזם המדהים הזה. אמנם אין לי עדיין ילדים בגילאי רכיבה, אבל יום אחד הם יגיעו לגיל. מקווה שעד אז המוסכמות ישתנו, וקסדה לא תהיה משהו ששמור רק לילדים חננות של אימהות היסטריות 
בניתי שפה גרפית עליזה, צעירה וכיפית, רציתי שהילדים יעופו על זה לפחות כמו שעפים על תרי"ג. (שאגב, גם הם תרמו לנו פרסים…) מה אומרות, הצלחתי?