שם המחבר: רעיה

בואו נשים את הדברים על השולחן.אין למעצבים איזה קטלוג מחירים כזה,שהם פותחים בארשת חשיבות, מדפדפים בו ושולפים מחיר מדויק. – בואו נחזור שניה אחורה, לא נראה לי שהבנתם מה נפלתי עליכם על הבוקר.אוקיי, אז זה מתחיל תמיד במייל שגרתי:"היי, אני צריכה לוגו לעסק, כמה את לוקחת ללוגו?"(מתה על האנשים שלא משחררים שום פרט – לא

לבקש הצעת מחיר זה דבר מקובל ומצוי, יאפ? יאפ. אנחנו רוצות, למשל, צילומי חלאקה לבן השלושאו לתכנן מחדש את המטבח הצפוף שלנואו פלייר למכירת כפכפים שאתן עורכות במקלט של הבצפר השכונתי – אז שולחים מייללצלמתלאדריכליתלמעצבתומבקשים הצעת מחיר. – מקבליםופונים לעוד בעלת מקצוע אחת או שתיים, כדי להשוות.נכון?מעולה. סקר שוק זה חשוב.ולפעמים מקבלים דוקא מהשניה או

עוד שנה נגמרת, קצת קשה להאמין שזה קורה כל כך מהר. איך עברה עליך השנה הזו? מהר או לאט?נדמה לי שממש לא מזמן שלחתי את הפוסט על איך הפכתי מעצמאית לנתינה ממושמעת שנה אחרי, תודה לא-ל, יש לי בנוסף לדיקטטור גם נסיכה שעובדת קשה להפוך את סגנון השלטון בבית מדיקטטורה למונרכיה 🙂 לפני שאשכח, רק רוצה להגיד

סיפרתי בפוסט הקודם שהשנה אני מוציאה שני לוחות, אבל לא שיתפתי אתכן בתהליך העבודה שלהם, ואיך בכלל הגעתי לשני לוחות. אז קדימה, קחו נשימה כי זה ארוך  זה התחיל בקיץ לפני שנתיים. הייתי אז משועממת למדיי – עצמאית בתחילת הדרך עם יותר זמן פנוי מאשר עבודה, ורק בדרך להיות אמא. היה קיץ חם וארוך ואני חיפשתי דרכים

לפני שתים עשרה שנה נולדה לי אחיינית, ראשונה אחרי ארבעה אחיינים.(קרי: ארבע פעמים של אכזבות למה בן ולא בת :)) ככה שהיה טבעי שיש לכולנו מקום מיוחד בלב בשבילה עד היום. מאז עברו שנים, שתיים עשרה כמו שציינתי, ועוד הרבה נכדות נוספו ברוך השם לסדרה המתרחבת של הוריי – (לאחרונה נהייתי מהדודות האלה שצריכות איזה חמש דקות כדי לחשב כמה אחיינים

אמא שלי למדה בשנים האחרונות קורס יעוץ רגשי בגישה יהודית,ובימים אלו מתחילה להיכנס לעניינים ולספר לאנשים שהיא כבר מוסמכת ויכולה לקבל נשים ליעוץ. חלקי בעניין היה כמובן ליצור לה מודעה שתנגיש אותה לקהל היעד. בניגוד לכל מיני שיטות פסיכולוגיות / NLP / CBT / DDT ובלי לזלזל באף אחד,יעוץ בגישה יהודית מבוסס כולו רק על מקורות תורניים, וכל היחס להתמודדויות,

יש אנשים שתמיד היה לי חלום לעבוד איתם. את שירי כהן הכרתי בתחילה דרך הקומיקסים המתוקים שלה בעיתון ילדים. אהבתי נורא את האיורים הסופר-מקצועיים ועם זאת כל כך כיפיים ומשעשעים (ההבעות, הו, ההבעות של הדמויות של שירי תמיד גומרות עליי) ועקבתי אחריהם בתשומת לב.מאוחר יותר כשלמדתי איור והביאו אותה להרצאת אורח – גיליתי שהיא בנאדם

אין כמו שבת חורפית!למרות שאני לא ממש משתגעת על גשם (ובמילים אחרות, ממש לא משתגעת על גשם) ועל חורף וקור ואפור ומעילים וכל זה –  שבתות חורף הן הפייבוריט שלי. השילוב הזה של  ליל שבת ארוך, גשם בחוץ וספר טוב – הוא שילוב מנצח. ואם יש פופקורן טרי ליד, בכלל תותים.הקושי בסיפור הזה הוא כמובן