השראה

בפוסט הקודם דיברתי על כך שבעקבות הספר 'דרך האמן' חזרתי לצייר ויצאתי לבילויי אמן קצרים עם עצמי. האמת – התלבטתי אם בכלל לשלוח את הפוסט ההוא. הרגיש לי יותר מדי כזה שמספר עליי, וזה פחות הקטע שלי. אבל בסוף יצא פוסט חמוד, אז שלחתי ואמרתי יאללה, אולי זה יפתח את הראש למישי והיה זה שכרי.

סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה. כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן – אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת  – לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה: – – ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו

58 שנים עברו מאז מלחמת ששת הימים על כל ניסיה. יום ירושלים בעיניי זה יום שבו חשוב לעצור רגע ולהודות לקב"ה על העובדה שזכינו לקבל שוב גישה לכותל ולקבר שמואל הנביא (שנגאל, אגב, בול בתאריך ההילולה). אין לנו כבר גדרות תיל שמחלקות את העיר, וצלפים ירדניים עם רובים שלופים. נכון, זאת לא גאולה שלמה –

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרטי, אורך בדר"כ לפחות שעה.) השבוע לא בא לי רעיון. ישבתי מול המחשב ותהיתי מה לכתוב, ופתאום נוחת לו מייל באינבוקס.

נתחיל עם סיפור מעולה של הרב יעקבזון.  מקווה שאני לא טועה בפרטים כי עברו שנים מאז שמעתי אותו: – כשהרב היה תלמיד ישיבה רווחה האופנה בקרב חבריו לקרוא את ההורוסקופ היומי. הוא התרגז על המנהג הזה כי הורוסקופ כידוע הוא שטות מוחלטת, והוא לקח על עצמו להוכיח להם את זה. כדי לשכנע אותם להקשיב לו

הפעם לא נדבר עליכן, אלא על המתחרים שלכן. כמעט בכל פעם שאני עושה פגישת אסטרטגיה, מגיעה לניתוח SWOT ושואלת מה האיומים של העסק, מתקבלת התשובה: "המתחרים שלי." הגיוני לגמריי – במיוחד אצל עסק צעיר שנאבק להביא כל לקוח נוסף – שהאיום הכי גדול הוא עוד מישהו שנאבק על אותו לקוח בדיוק. עוד מישהו שלוקח נתחים מהשוק. אבל

פרפקציוניזם הוא אסון לעסק. לא אני אומרת, יוסי לוי אומר. וזה כל כך נכון. למה? כי שתי אופציות: – – או שהבנאדם אכן פרפקציוניסט, (מסכן) ולכן הוא מוציא אנרגיות רבות ויקרות על כל פיפס, דבר שמעכב אותו מלהתקדם. – – או, וזו פרשנות שלי כבר, הוא פשוט פוחד להתקדם. ולכן נתלה בסיבה היותר פוטוגנית ששמה פרפקציוניזם. מה ההגדרה

השבוע היתה לי שיחה (טוב, התכתבות) עם מישהי מעניינת. היא מעצבת בנישה מסוימת, ומרגישה שכבר לא בא לה על הנישה הזאת. רוצה להחליף. יש לה כבר תוכנית שלמה בראש, אבל משהו מטריד אותה: – – חשבתי שכדאי לדבר על זה גם פה, כי מן הסתם זה משהו שהרבה אנשים מתחבטים לגביו מפעם לפעם: מה יגידו? רוב