הקמת עסק

לפני שבועיים קולגה ביקשה ממני להעביר שיחה קצרה, לתלמידות כיתה י"ד בסמינר שבו היא מלמדת. הסכמתי בשמחה לבוא ולספר לבוגרות הטריות מה קורה בעולם האמיתי. כשנכנסתי לכיתה הבנות היו בהלם לגלות בת-תמותה שממש עובדת בתחום, ורצו לדעת איך הצלחתי. ואני פתחתי בששון את המצגת שהכינותי מראש, ובה נאמר: "אני רעיה ובאתי לבאס אתכן." 😎 – במשך

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרטי, אורך בדר"כ לפחות שעה.) השבוע לא בא לי רעיון. ישבתי מול המחשב ותהיתי מה לכתוב, ופתאום נוחת לו מייל באינבוקס.

נתחיל עם סיפור מעולה של הרב יעקבזון.  מקווה שאני לא טועה בפרטים כי עברו שנים מאז שמעתי אותו: – כשהרב היה תלמיד ישיבה רווחה האופנה בקרב חבריו לקרוא את ההורוסקופ היומי. הוא התרגז על המנהג הזה כי הורוסקופ כידוע הוא שטות מוחלטת, והוא לקח על עצמו להוכיח להם את זה. כדי לשכנע אותם להקשיב לו

הלקוחות שלך סוחטים אותך? בואי נבדוק למה. . פעם השתתפתי בסדנה של מנחת הורים. אחת האמהות העלתה שאלה: הילד שלה מבקש ממנה כל יום כסף לקנות קלפים לאוסף, והיא לא יודעת כמה להרשות לו. כל יום? פעמיים בשבוע? מה נחשב נורמלי? המנחה אמרה לה: את התשובות את צריכה לגבש לעצמך עוד לפני שהילד מגיע בצהריים

שאלתי מהספריה ספר מתוק נורא שכתבה לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עליי. דפדפתי לתומי בין הספרים, ופתאום נפלתי על ספר ילדים שלה שלא הכרתי בכלל. כמובן שתחבתי אותו לשקיתי ואצתי לספרנית. בבית פתחתי אותו בחגיגיות, וכפיתי על הילדים להקשיב לי פעמיים ברצף 🙂 בכולופן, הספר מתוק והטקסט חמוד-אש כראוי ללאהלה הנחמדת. הסיפור הוא על דוב נטול-חוש-עסקי, שפותח

כל עסק צריך מיתוג, וכמעט כל עסק צריך אתר, ולכן הרבה שאלות מעניינות מתנקזות אל ממתגות ובונות אתרים. לא מעט אנשים שנמצאים בשלבים שונים של הקמת עסק רואים לנכון לפנות אלינו עם תהיות. מה למשל? למשל, שאלת השאלות: "תגידי, יש לך אולי איזה טיפ איך ליצור יותר חשיפה לעסק שלי?" "אנשים לא מספיק יודעים עליי.

בואו נדבר קצת על חסכנות 🙂 (לא הפכתי לבלוג כלכלי, אל דאגה) בקיץ שעבר קניתי לבן שלי סנדלים ב120 שח. סנדלים חמודות, מסוג איכותי, ישבו נהדר על הרגל, החזיקו כל העונה ובסופה כובסו והועברו לאחיין. בתחילת הקיץ הזה קניתי לו נעלי שבת דיי יקרות, אז על הסנדלים כבר התקמצנתי. קניתי סנדלים ב50 שח מאיזה בזאר

מתברר שהקורונה עשתה גם טוב בעולם, כי לאחרונה אני שומעת הרבה סיפורים על אנשים שדווקא הברייק הכפוי הזה היה בשבילם קטליזטור לעשייה והתנסויות חדשות. גם תמר ניצלה את הקורונה והלכה להגשים חלום ישן: ללמוד עריכת וידיאו והפקות מדיה. היא למדה, התמקצעה, לקחה עבודות מפה ומשם והשתפשפה, ויאללה – אחרי שנתיים בשטח הגיע הזמן לצמוח! היא הגיעה אליי כדי

תחשבו שאתן מגיעות לרופא שיניים שמתאכסן בחורבה רעועה מטה לנפול, קירות מתקלפים, ברזים חלודים, והכסא שלו נראה כמו משהו שנשלף מאתר אגורה. הייתן מאמינות לו אם היה אומר לכן שהוא מקצוען על חלל, למד במכון שעל יד האינקויזיציה בספרד (שם לומדים רפואת שיניים, לא?) ושהוא גובה על סתימה שמונה מאות ועשרים שקלים ללא תשלומים? ברור