איך מקימים עסק

לפני שבועיים קולגה ביקשה ממני להעביר שיחה קצרה, לתלמידות כיתה י"ד בסמינר שבו היא מלמדת. הסכמתי בשמחה לבוא ולספר לבוגרות הטריות מה קורה בעולם האמיתי. כשנכנסתי לכיתה הבנות היו בהלם לגלות בת-תמותה שממש עובדת בתחום, ורצו לדעת איך הצלחתי. ואני פתחתי בששון את המצגת שהכינותי מראש, ובה נאמר: "אני רעיה ובאתי לבאס אתכן." 😎 – במשך

שוחחתי עם נותנת שירות מוכשרת מאד, על המלצות ופידבקים שלקוחות נותנים בסוף פרוייקט. "יש לי שאלון שאני שולחת בסוף כל עבודה, אין לך מושג כמה קשה לגרום להם להקדיש 2 דקות לענות עליו!" היא סיפרה בתסכול. – התפלאתי ממש, כי אני שולחת טופס גוגל קצר לסיכום ותמיד אנשים עונים בשמחה. כן יש כאלה שלא מצליחים

השבוע מישהי סיפרה לי שהיא 'מיתגה לעצמה את העסק'. שזה נהדר במידה והיתה ממתגת עסקים או מעצבת גרפית, אבל היא בכלל מטפלת רגשית. "זה לא כזה מסובך, מעצבות סתם עושות מזה טררם שלם" היא אמרה לי, "יש לי טעם מהמם בבגדים ובאסתטיקה, ואני מעולה בקנבה. חצי שעה והיה לי לוגו. חסכתי שמונה אלף שקל, את

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרטי, אורך בדר"כ לפחות שעה.) השבוע לא בא לי רעיון. ישבתי מול המחשב ותהיתי מה לכתוב, ופתאום נוחת לו מייל באינבוקס.

נתחיל עם סיפור מעולה של הרב יעקבזון.  מקווה שאני לא טועה בפרטים כי עברו שנים מאז שמעתי אותו: – כשהרב היה תלמיד ישיבה רווחה האופנה בקרב חבריו לקרוא את ההורוסקופ היומי. הוא התרגז על המנהג הזה כי הורוסקופ כידוע הוא שטות מוחלטת, והוא לקח על עצמו להוכיח להם את זה. כדי לשכנע אותם להקשיב לו

מעצבת מתחילה (ומאד מאד מוכשרת) התייעצה איתי מה היא יכולה לעשות כדי לשווק את עצמה בצורה אפקטיבית. שאלתי מה היא עשתה עד היום בקטע השיווקי, והיא ענתה: "בעבר הפעלתי סטטוס אבל היו לי רק 80 צפיות, ולא היה לי כוח להשקיע בשביל כזה קצת." – אבל ככה מתחילים, נשמה. אי אפשר שמהיום הראשון תתחזקי ערוץ שיווק (לומשנה אם זה רשימת

הפעם לא נדבר עליכן, אלא על המתחרים שלכן. כמעט בכל פעם שאני עושה פגישת אסטרטגיה, מגיעה לניתוח SWOT ושואלת מה האיומים של העסק, מתקבלת התשובה: "המתחרים שלי." הגיוני לגמריי – במיוחד אצל עסק צעיר שנאבק להביא כל לקוח נוסף – שהאיום הכי גדול הוא עוד מישהו שנאבק על אותו לקוח בדיוק. עוד מישהו שלוקח נתחים מהשוק. אבל

פרפקציוניזם הוא אסון לעסק. לא אני אומרת, יוסי לוי אומר. וזה כל כך נכון. למה? כי שתי אופציות: – – או שהבנאדם אכן פרפקציוניסט, (מסכן) ולכן הוא מוציא אנרגיות רבות ויקרות על כל פיפס, דבר שמעכב אותו מלהתקדם. – – או, וזו פרשנות שלי כבר, הוא פשוט פוחד להתקדם. ולכן נתלה בסיבה היותר פוטוגנית ששמה פרפקציוניזם. מה ההגדרה