תדמית מותג

פרפקציוניזם הוא אסון לעסק. לא אני אומרת, יוסי לוי אומר. וזה כל כך נכון. למה? כי שתי אופציות: – – או שהבנאדם אכן פרפקציוניסט, (מסכן) ולכן הוא מוציא אנרגיות רבות ויקרות על כל פיפס, דבר שמעכב אותו מלהתקדם. – – או, וזו פרשנות שלי כבר, הוא פשוט פוחד להתקדם. ולכן נתלה בסיבה היותר פוטוגנית ששמה פרפקציוניזם. מה ההגדרה

שיתוף אישי על איך הפכתי מגרפיקאית למעצבת. (מה ההבדל, שואלת מי שחדשה פה. ואני עונה: כמו ההבדל בין בשלנית לשף) – עד לפני שנתיים הייתי מתנהלת כך: מגיע לקוח או לקוחה, מנהל איתי התכתבות קצרה (לא דיברתי אז בטלפון עם שום ברייה) מקבל הצעה, סוגר (או שלא. רובם סגרו. חשבתי שזה בגלל שההצעה שלי מנוסחת

שאלתי מהספריה ספר מתוק נורא שכתבה לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עליי. דפדפתי לתומי בין הספרים, ופתאום נפלתי על ספר ילדים שלה שלא הכרתי בכלל. כמובן שתחבתי אותו לשקיתי ואצתי לספרנית. בבית פתחתי אותו בחגיגיות, וכפיתי על הילדים להקשיב לי פעמיים ברצף 🙂 בכולופן, הספר מתוק והטקסט חמוד-אש כראוי ללאהלה הנחמדת. הסיפור הוא על דוב נטול-חוש-עסקי, שפותח

כל עסק צריך מיתוג, וכמעט כל עסק צריך אתר, ולכן הרבה שאלות מעניינות מתנקזות אל ממתגות ובונות אתרים. לא מעט אנשים שנמצאים בשלבים שונים של הקמת עסק רואים לנכון לפנות אלינו עם תהיות. מה למשל? למשל, שאלת השאלות: "תגידי, יש לך אולי איזה טיפ איך ליצור יותר חשיפה לעסק שלי?" "אנשים לא מספיק יודעים עליי.