עיצוב

אזהרה לפני הקריאה: הפוסט הבא עלול להישמע לך שלילי וממורמר. זו לא המטרה שלי. אני רוצה לחסוך לנותנת השירות הצעירה הבאה חוויה קשה נוספת, שתגרום לה לחשוב שכל הלקוחות דפוקים/שסיוט להיות עצמאית. לא כל הלקוחות דפוקים. למעשה, רובם נחמדים מאד כמוני וכמוך. הטלפון מצלצל ועל הקו לקוח שמעוניין לברר על השירות שלך. איך תדעי האם

בדרך כלל הרעיון לפוסט מוצ"ש מתהווה לי בראש במשך השבוע, וכל מה שנשאר זה לשבת ביום חמישי, לשפוך לסמוב ולתזמן שליחה. (זה נשמע פשוט, זה לא. כתיבה, שכתוב, עריכה, יצירת תמונות או הדמיות לפוסט סטנדרטי, אורך בדר"כ לפחות שעה.) השבוע לא בא לי רעיון. ישבתי מול המחשב ותהיתי מה לכתוב, ופתאום נוחת לו מייל באינבוקס.

קראתי לאחרונה את הספר "סודות נתניהו" שמתיימר לפרוש את כל הטריקים שהופכים את ביבי נתניהו למנהיג הייחודי שהוא. אפשר להיות בעדו או נגדו, אבל אי אפשר לחלוק על כך שמדובר באדם מבריק, קופירייטר מצוין ואיש שיווק מעולה. מה הופך אותו לכזה? אספתי עבורכן כמה דברים שאנחנו כבעלות עסקים יכולות ליישם בעסק שלנו. – 1. חיבורים

מעצבת מתחילה (ומאד מאד מוכשרת) התייעצה איתי מה היא יכולה לעשות כדי לשווק את עצמה בצורה אפקטיבית. שאלתי מה היא עשתה עד היום בקטע השיווקי, והיא ענתה: "בעבר הפעלתי סטטוס אבל היו לי רק 80 צפיות, ולא היה לי כוח להשקיע בשביל כזה קצת." – אבל ככה מתחילים, נשמה. אי אפשר שמהיום הראשון תתחזקי ערוץ שיווק (לומשנה אם זה רשימת

הלקוחות שלך סוחטים אותך? בואי נבדוק למה. . פעם השתתפתי בסדנה של מנחת הורים. אחת האמהות העלתה שאלה: הילד שלה מבקש ממנה כל יום כסף לקנות קלפים לאוסף, והיא לא יודעת כמה להרשות לו. כל יום? פעמיים בשבוע? מה נחשב נורמלי? המנחה אמרה לה: את התשובות את צריכה לגבש לעצמך עוד לפני שהילד מגיע בצהריים

פרפקציוניזם הוא אסון לעסק. לא אני אומרת, יוסי לוי אומר. וזה כל כך נכון. למה? כי שתי אופציות: – – או שהבנאדם אכן פרפקציוניסט, (מסכן) ולכן הוא מוציא אנרגיות רבות ויקרות על כל פיפס, דבר שמעכב אותו מלהתקדם. – – או, וזו פרשנות שלי כבר, הוא פשוט פוחד להתקדם. ולכן נתלה בסיבה היותר פוטוגנית ששמה פרפקציוניזם. מה ההגדרה

שאלתי מהספריה ספר מתוק נורא שכתבה לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עליי. דפדפתי לתומי בין הספרים, ופתאום נפלתי על ספר ילדים שלה שלא הכרתי בכלל. כמובן שתחבתי אותו לשקיתי ואצתי לספרנית. בבית פתחתי אותו בחגיגיות, וכפיתי על הילדים להקשיב לי פעמיים ברצף 🙂 בכולופן, הספר מתוק והטקסט חמוד-אש כראוי ללאהלה הנחמדת. הסיפור הוא על דוב נטול-חוש-עסקי, שפותח

ולמה? הסכיתו ושמעו. – סיפור מספר אחת יצאתי עם חברה (וילדיה, וילדיי) לגינה. הוצאתי את בקבוק המים השווה שלי, זה שקיבלתי מהפילאטיס שאני הולכת אליו כבר כמעט שנה (כן כן, הייתן מאמינות שאני אידרדר ככה? הולכת לפילאטיס. כבר שנה. איפה הכפיים?) ושתיתי לתומי. החברה הסתכלה על הלוגו שמוטבע על הבקבוק ושאלה אותי בהפתעה: "קיבלת את

בואו נדבר קצת על חסכנות 🙂 (לא הפכתי לבלוג כלכלי, אל דאגה) בקיץ שעבר קניתי לבן שלי סנדלים ב120 שח. סנדלים חמודות, מסוג איכותי, ישבו נהדר על הרגל, החזיקו כל העונה ובסופה כובסו והועברו לאחיין. בתחילת הקיץ הזה קניתי לו נעלי שבת דיי יקרות, אז על הסנדלים כבר התקמצנתי. קניתי סנדלים ב50 שח מאיזה בזאר