תהליך מיתוג

בפוסט הקודם דיברנו על כך שמיתוג הוא לא נקודת הפתיחה של עסק. מיתוג הוא ייצוג חיצוני של בפנוכו עסקי פנימי ומבוסס. אז מתי כן נכון להגיע למיתוג? איך נזהה שיש לנו כבר 'בפנוכו?' כשיש כבר עסק שעובד, אבל משהו בתקשורת שלו לא יושב עד הסוף: למשל, כשהלקוחות שלך לא באמת מבינים מה את עושה בלי

השבוע מישהי סיפרה לי שהיא 'מיתגה לעצמה את העסק'. שזה נהדר במידה והיתה ממתגת עסקים או מעצבת גרפית, אבל היא בכלל מטפלת רגשית. "זה לא כזה מסובך, מעצבות סתם עושות מזה טררם שלם" היא אמרה לי, "יש לי טעם מהמם בבגדים ובאסתטיקה, ואני מעולה בקנבה. חצי שעה והיה לי לוגו. חסכתי שמונה אלף שקל, את

קראתי לאחרונה את הספר "סודות נתניהו" שמתיימר לפרוש את כל הטריקים שהופכים את ביבי נתניהו למנהיג הייחודי שהוא. אפשר להיות בעדו או נגדו, אבל אי אפשר לחלוק על כך שמדובר באדם מבריק, קופירייטר מצוין ואיש שיווק מעולה. מה הופך אותו לכזה? אספתי עבורכן כמה דברים שאנחנו כבעלות עסקים יכולות ליישם בעסק שלנו. – 1. חיבורים

שיתוף אישי על איך הפכתי מגרפיקאית למעצבת. (מה ההבדל, שואלת מי שחדשה פה. ואני עונה: כמו ההבדל בין בשלנית לשף) – עד לפני שנתיים הייתי מתנהלת כך: מגיע לקוח או לקוחה, מנהל איתי התכתבות קצרה (לא דיברתי אז בטלפון עם שום ברייה) מקבל הצעה, סוגר (או שלא. רובם סגרו. חשבתי שזה בגלל שההצעה שלי מנוסחת

שאלתי מהספריה ספר מתוק נורא שכתבה לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עליי. דפדפתי לתומי בין הספרים, ופתאום נפלתי על ספר ילדים שלה שלא הכרתי בכלל. כמובן שתחבתי אותו לשקיתי ואצתי לספרנית. בבית פתחתי אותו בחגיגיות, וכפיתי על הילדים להקשיב לי פעמיים ברצף 🙂 בכולופן, הספר מתוק והטקסט חמוד-אש כראוי ללאהלה הנחמדת. הסיפור הוא על דוב נטול-חוש-עסקי, שפותח

כל עסק צריך מיתוג, וכמעט כל עסק צריך אתר, ולכן הרבה שאלות מעניינות מתנקזות אל ממתגות ובונות אתרים. לא מעט אנשים שנמצאים בשלבים שונים של הקמת עסק רואים לנכון לפנות אלינו עם תהיות. מה למשל? למשל, שאלת השאלות: "תגידי, יש לך אולי איזה טיפ איך ליצור יותר חשיפה לעסק שלי?" "אנשים לא מספיק יודעים עליי.

ולמה? הסכיתו ושמעו. – סיפור מספר אחת יצאתי עם חברה (וילדיה, וילדיי) לגינה. הוצאתי את בקבוק המים השווה שלי, זה שקיבלתי מהפילאטיס שאני הולכת אליו כבר כמעט שנה (כן כן, הייתן מאמינות שאני אידרדר ככה? הולכת לפילאטיס. כבר שנה. איפה הכפיים?) ושתיתי לתומי. החברה הסתכלה על הלוגו שמוטבע על הבקבוק ושאלה אותי בהפתעה: "קיבלת את

בואו נדבר קצת על חסכנות 🙂 (לא הפכתי לבלוג כלכלי, אל דאגה) בקיץ שעבר קניתי לבן שלי סנדלים ב120 שח. סנדלים חמודות, מסוג איכותי, ישבו נהדר על הרגל, החזיקו כל העונה ובסופה כובסו והועברו לאחיין. בתחילת הקיץ הזה קניתי לו נעלי שבת דיי יקרות, אז על הסנדלים כבר התקמצנתי. קניתי סנדלים ב50 שח מאיזה בזאר

השבוע היתה לי שיחה (טוב, התכתבות) עם מישהי מעניינת. היא מעצבת בנישה מסוימת, ומרגישה שכבר לא בא לה על הנישה הזאת. רוצה להחליף. יש לה כבר תוכנית שלמה בראש, אבל משהו מטריד אותה: – – חשבתי שכדאי לדבר על זה גם פה, כי מן הסתם זה משהו שהרבה אנשים מתחבטים לגביו מפעם לפעם: מה יגידו? רוב

מתברר שהקורונה עשתה גם טוב בעולם, כי לאחרונה אני שומעת הרבה סיפורים על אנשים שדווקא הברייק הכפוי הזה היה בשבילם קטליזטור לעשייה והתנסויות חדשות. גם תמר ניצלה את הקורונה והלכה להגשים חלום ישן: ללמוד עריכת וידיאו והפקות מדיה. היא למדה, התמקצעה, לקחה עבודות מפה ומשם והשתפשפה, ויאללה – אחרי שנתיים בשטח הגיע הזמן לצמוח! היא הגיעה אליי כדי