שם המחבר: רעיה

נתחיל עם סיפור מעולה של הרב יעקבזון.  מקווה שאני לא טועה בפרטים כי עברו שנים מאז שמעתי אותו: – כשהרב היה תלמיד ישיבה רווחה האופנה בקרב חבריו לקרוא את ההורוסקופ היומי. הוא התרגז על המנהג הזה כי הורוסקופ כידוע הוא שטות מוחלטת, והוא לקח על עצמו להוכיח להם את זה. כדי לשכנע אותם להקשיב לו

קראתי לאחרונה את הספר "סודות נתניהו" שמתיימר לפרוש את כל הטריקים שהופכים את ביבי נתניהו למנהיג הייחודי שהוא. אפשר להיות בעדו או נגדו, אבל אי אפשר לחלוק על כך שמדובר באדם מבריק, קופירייטר מצוין ואיש שיווק מעולה. מה הופך אותו לכזה? אספתי עבורכן כמה דברים שאנחנו כבעלות עסקים יכולות ליישם בעסק שלנו. – 1. חיבורים

מעצבת מתחילה (ומאד מאד מוכשרת) התייעצה איתי מה היא יכולה לעשות כדי לשווק את עצמה בצורה אפקטיבית. שאלתי מה היא עשתה עד היום בקטע השיווקי, והיא ענתה: "בעבר הפעלתי סטטוס אבל היו לי רק 80 צפיות, ולא היה לי כוח להשקיע בשביל כזה קצת." – אבל ככה מתחילים, נשמה. אי אפשר שמהיום הראשון תתחזקי ערוץ שיווק (לומשנה אם זה רשימת

הפעם לא נדבר עליכן, אלא על המתחרים שלכן. כמעט בכל פעם שאני עושה פגישת אסטרטגיה, מגיעה לניתוח SWOT ושואלת מה האיומים של העסק, מתקבלת התשובה: "המתחרים שלי." הגיוני לגמריי – במיוחד אצל עסק צעיר שנאבק להביא כל לקוח נוסף – שהאיום הכי גדול הוא עוד מישהו שנאבק על אותו לקוח בדיוק. עוד מישהו שלוקח נתחים מהשוק. אבל

לקוחה שמיתגתי וליויתי בהקמה של רשימת דיוור לפני כשנה, שלחה לי השבוע מייל: "רעיה, לא עובד לי הדיוור במייל הזה. אנשים בקושי חוזרים אליי. אני חושבת לעבור לוואטסאפ." (מה שמקסים הוא שאין לה וואטסאפ בכלל) "אמרו לי ששיווק בסטטוס יותר עובד. מה דעתך, זה נכון?" – במקביל, קיבלתי מייל מקוראת של הבלוג שביקשה: "תכתבי בבקשה

הלקוחות שלך סוחטים אותך? בואי נבדוק למה. . פעם השתתפתי בסדנה של מנחת הורים. אחת האמהות העלתה שאלה: הילד שלה מבקש ממנה כל יום כסף לקנות קלפים לאוסף, והיא לא יודעת כמה להרשות לו. כל יום? פעמיים בשבוע? מה נחשב נורמלי? המנחה אמרה לה: את התשובות את צריכה לגבש לעצמך עוד לפני שהילד מגיע בצהריים

פרפקציוניזם הוא אסון לעסק. לא אני אומרת, יוסי לוי אומר. וזה כל כך נכון. למה? כי שתי אופציות: – – או שהבנאדם אכן פרפקציוניסט, (מסכן) ולכן הוא מוציא אנרגיות רבות ויקרות על כל פיפס, דבר שמעכב אותו מלהתקדם. – – או, וזו פרשנות שלי כבר, הוא פשוט פוחד להתקדם. ולכן נתלה בסיבה היותר פוטוגנית ששמה פרפקציוניזם. מה ההגדרה

שיתוף אישי על איך הפכתי מגרפיקאית למעצבת. (מה ההבדל, שואלת מי שחדשה פה. ואני עונה: כמו ההבדל בין בשלנית לשף) – עד לפני שנתיים הייתי מתנהלת כך: מגיע לקוח או לקוחה, מנהל איתי התכתבות קצרה (לא דיברתי אז בטלפון עם שום ברייה) מקבל הצעה, סוגר (או שלא. רובם סגרו. חשבתי שזה בגלל שההצעה שלי מנוסחת

שאלתי מהספריה ספר מתוק נורא שכתבה לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עליי. דפדפתי לתומי בין הספרים, ופתאום נפלתי על ספר ילדים שלה שלא הכרתי בכלל. כמובן שתחבתי אותו לשקיתי ואצתי לספרנית. בבית פתחתי אותו בחגיגיות, וכפיתי על הילדים להקשיב לי פעמיים ברצף 🙂 בכולופן, הספר מתוק והטקסט חמוד-אש כראוי ללאהלה הנחמדת. הסיפור הוא על דוב נטול-חוש-עסקי, שפותח

כל עסק צריך מיתוג, וכמעט כל עסק צריך אתר, ולכן הרבה שאלות מעניינות מתנקזות אל ממתגות ובונות אתרים. לא מעט אנשים שנמצאים בשלבים שונים של הקמת עסק רואים לנכון לפנות אלינו עם תהיות. מה למשל? למשל, שאלת השאלות: "תגידי, יש לך אולי איזה טיפ איך ליצור יותר חשיפה לעסק שלי?" "אנשים לא מספיק יודעים עליי.