טיפים לעסק

הפעם לא נדבר עליכן, אלא על המתחרים שלכן. כמעט בכל פעם שאני עושה פגישת אסטרטגיה, מגיעה לניתוח SWOT ושואלת מה האיומים של העסק, מתקבלת התשובה: "המתחרים שלי." הגיוני לגמריי – במיוחד אצל עסק צעיר שנאבק להביא כל לקוח נוסף – שהאיום הכי גדול הוא עוד מישהו שנאבק על אותו לקוח בדיוק. עוד מישהו שלוקח נתחים מהשוק. אבל

פרפקציוניזם הוא אסון לעסק. לא אני אומרת, יוסי לוי אומר. וזה כל כך נכון. למה? כי שתי אופציות: – – או שהבנאדם אכן פרפקציוניסט, (מסכן) ולכן הוא מוציא אנרגיות רבות ויקרות על כל פיפס, דבר שמעכב אותו מלהתקדם. – – או, וזו פרשנות שלי כבר, הוא פשוט פוחד להתקדם. ולכן נתלה בסיבה היותר פוטוגנית ששמה פרפקציוניזם. מה ההגדרה

שיתוף אישי על איך הפכתי מגרפיקאית למעצבת. (מה ההבדל, שואלת מי שחדשה פה. ואני עונה: כמו ההבדל בין בשלנית לשף) – עד לפני שנתיים הייתי מתנהלת כך: מגיע לקוח או לקוחה, מנהל איתי התכתבות קצרה (לא דיברתי אז בטלפון עם שום ברייה) מקבל הצעה, סוגר (או שלא. רובם סגרו. חשבתי שזה בגלל שההצעה שלי מנוסחת

שאלתי מהספריה ספר מתוק נורא שכתבה לאה גולדברג, אחת המשוררות האהובות עליי. דפדפתי לתומי בין הספרים, ופתאום נפלתי על ספר ילדים שלה שלא הכרתי בכלל. כמובן שתחבתי אותו לשקיתי ואצתי לספרנית. בבית פתחתי אותו בחגיגיות, וכפיתי על הילדים להקשיב לי פעמיים ברצף 🙂 בכולופן, הספר מתוק והטקסט חמוד-אש כראוי ללאהלה הנחמדת. הסיפור הוא על דוב נטול-חוש-עסקי, שפותח

כל עסק צריך מיתוג, וכמעט כל עסק צריך אתר, ולכן הרבה שאלות מעניינות מתנקזות אל ממתגות ובונות אתרים. לא מעט אנשים שנמצאים בשלבים שונים של הקמת עסק רואים לנכון לפנות אלינו עם תהיות. מה למשל? למשל, שאלת השאלות: "תגידי, יש לך אולי איזה טיפ איך ליצור יותר חשיפה לעסק שלי?" "אנשים לא מספיק יודעים עליי.

בואו נדבר קצת על חסכנות 🙂 (לא הפכתי לבלוג כלכלי, אל דאגה) בקיץ שעבר קניתי לבן שלי סנדלים ב120 שח. סנדלים חמודות, מסוג איכותי, ישבו נהדר על הרגל, החזיקו כל העונה ובסופה כובסו והועברו לאחיין. בתחילת הקיץ הזה קניתי לו נעלי שבת דיי יקרות, אז על הסנדלים כבר התקמצנתי. קניתי סנדלים ב50 שח מאיזה בזאר

השבוע היתה לי שיחה (טוב, התכתבות) עם מישהי מעניינת. היא מעצבת בנישה מסוימת, ומרגישה שכבר לא בא לה על הנישה הזאת. רוצה להחליף. יש לה כבר תוכנית שלמה בראש, אבל משהו מטריד אותה: – – חשבתי שכדאי לדבר על זה גם פה, כי מן הסתם זה משהו שהרבה אנשים מתחבטים לגביו מפעם לפעם: מה יגידו? רוב

מתברר שהקורונה עשתה גם טוב בעולם, כי לאחרונה אני שומעת הרבה סיפורים על אנשים שדווקא הברייק הכפוי הזה היה בשבילם קטליזטור לעשייה והתנסויות חדשות. גם תמר ניצלה את הקורונה והלכה להגשים חלום ישן: ללמוד עריכת וידיאו והפקות מדיה. היא למדה, התמקצעה, לקחה עבודות מפה ומשם והשתפשפה, ויאללה – אחרי שנתיים בשטח הגיע הזמן לצמוח! היא הגיעה אליי כדי

תחשבו שאתן מגיעות לרופא שיניים שמתאכסן בחורבה רעועה מטה לנפול, קירות מתקלפים, ברזים חלודים, והכסא שלו נראה כמו משהו שנשלף מאתר אגורה. הייתן מאמינות לו אם היה אומר לכן שהוא מקצוען על חלל, למד במכון שעל יד האינקויזיציה בספרד (שם לומדים רפואת שיניים, לא?) ושהוא גובה על סתימה שמונה מאות ועשרים שקלים ללא תשלומים? ברור

לאחרונה גיליתי את רונית כפיר, ומאז אני רק הולכת ועושה לה נפשות, כי בעיני היא אדירה. היא מצליחה לשים את האצבע בול על הנקודה שכואבת כמעט לכל בעל עסק באשר הוא, ולתת לה מענה חד ומדויק. רונית היתה קריינית ושדרנית, מאוחר יותר עסקה בעיצוב פנים – את כל הידע שהצטבר לה משתי הקריירות האלו היא מזקקת לתוך